עצי פרי נשירים - מידע כללי

תוך מחזוריות של תרדמה ושלכת עם התעוררות ולבלוב, הם פורחים במשך תקופה קצרה ומוגדרת. הם גם מתאפיינים בתקופה די קבועה אשר בה מבשילים פירותיהם.

תחילתה של תופעת השלכת מתרחשת כתוצאה מהשפעתם של התנאים החיצוניים על העץ. בדרך-כלל בסתיו ובחורף. כתוצאה מקיצור היום והתארכות הלילה, מופעל בעץ מנגנון המשפיע על החומרים הפיטוכרומטיים שבעלים. פעולת ההטמעה נפסקת בהדרגה וחומרי המזון שבעלים – מועברים ונאגרים בשורשים, בגזע ובענפים. בסופו של תהליך, העץ נכנס לתרדמה.
בתוך כך נחלשת רקמת החיבור שבין העלה לענף והיא הופכת לרקמת ניתוק. במצב זה, די בתזוזה קלה ברוח, כדי לגרום לעלה לנשור.

אצל עצי פרי רבים טבועה תכונה גנטית פנימית, שמביאה בהתקצרות היום לירידה ולשינויים ברמת הורמון הצמיחה הפעיל – הג'יברלין. עצים אלה, שמרביתם הגיעו אלינו מאזורים צפוניים (כמו בני משפחת הורדיים: תפוחים, אגסים, שזיפים, דובדבנים), עשויים להיכנס לשלכת עוד לפני התקררות האקלים בסוף הסתיו. אולם ההתקררות מפסיקה כמעט לחלוטין את פעילות הג'יברלין.
לעומתם, עצים ממוצא ים תיכוני (רימון, תאנה, תות ואפילו שקד) מושפעים עוד יותר מהתקצרות היום ופחות מהקור של החורף ועל-כן יתעוררו מתרדמת החורף כאשר היום ישוב להתארך באביב.
מרבית עצי הפרי שמוצאם צפוני, יוכלו להגיע לשבירת התרדמה רק לאחר צבירת מנות-קור מרובות בחורף. בחורף חם, שבו לא מושגות די מנות קור, התעוררות העצים משתבשת ואיננה אחידה.
ידוע שמתקיימת בצמחים העברת תרדמה מקודקודי צמיחה קיצוניים ועליונים אל קודקודי צמיחה יותר נמוכים. לכן ההתעוררות של העץ מתרדמה, מתחילה בקודקודים הגבוהים או באותם פקעי פריחה שאינם מעוכבים. כלומר, לניצנים הקודקודיים והגבוהים יש "יתרון התחלתי" על-פני שאר הניצנים המעוכבים.

איך מתעוררים עצי הפרי מתרדמה?
בחלק מעצי הפרי הנשירים, "הבשלת התנאים" להתעוררות פקעי-פריחה נמשכת שנתיים והפרחים מופיעים על ענפים בני שנתיים ומעלה ולא על שרביטי צמיחה חד שנתיים.
בזמן גיזום חורפי, חשוב על-כן, להשאיר די ענפים עם פקעים שיפרחו בעונה הבאה.
הורמוני הצמיחה, בהשפעת טמפרטורות קרות שנצברו, עוברים שינוי עד לכך שהם מביאים שוב (כנראה בהשפעתם על סידור האטומים במולקולות של מרכיבי הרקמות המתחלקות-מתרבות) לחידוש פעילות של פריחה וצמיחה.
כדי לקבל פריחה אחידה ורבה ולהביא לשבירת  תרדמה מלאה, ניתן להיעזר בכמה אמצעים מלאכותיים. מביאים בכך את העץ לחנטה ומתן פרי מרובה ובתקופה אחידה. אמצעים אלה אינם זולים בהכרח:
א. איקלום עצים מאזורי אקלים הדומים לאזורי האקלים שלנו ושימוש בהרכבות.
ב. תאורה להארכת היום לעצים המצויים בתרדמה.
ג. קיטום פקעים קודקודיים. הדבר מביא להסעת ג'יברלינים אל קודקודי המשנה ול"פיזור" יותר אחיד של הצימוח בין הניצנים (ללא העיכוב שגורם הניצן האמירי – מושגת, למשל בגיזום שתילים גם הסתעפות רבה יותר).
ד. ריסוס בחומרים בעלי השפעה הורמונלית.
• ישנם חומרים (כמו הורמונים "ציטוקינינים", משלכי-עלים כימיים, "שמן חורפי" המקובל במטעים) הגורמים לשלכת אחידה ולכניסה לתרדמת הכרחית.
• שימוש בחומרים (כמו הורמונים "ג'יברלינים", תמיסות חנקניות מסוימות, כימיקלים מחוללי אתילן ו"שמן קיצי") הגורמים להתעוררות יותר אחידה ולשבירת התרדמה.

הפריה בעצי-פרי נשירים
ההפריה המינית מתקיימת בפרחים, כאשר גרגרי האבקה מועברים, באמצעות חרקים, מנגנון פנימי בפרח או ברוח ונקלטים בצלקת (על העלי) שבפרח. בעקבות ההפריה מתפתח הפרי.
ישנם מינים / זנים שבהם חנטת הפרי נעשית בצורה פרתנוקרפית, ללק הפריה.
בכדי שגרגרי האבקה יוכלו להיקלט, צריכה להיות התאמה גנטית והתאמה של זמינות, דהיינו – כמות מספקת של גרגרי אבקה בשלים, בדיוק במועד המקביל להבשלת העלי בפרח.
בכמה מיני פירות נדרשים להפריה עצים שכנים, לעיתים מזנים שונים. מקובל לטעת בסמיכות כמה עצים, רצוי מזנים שונים של אותו המין (למשל: זני אגס, גודגדן, שקד, זני תפוח). אצלם, מסיבה גנטית והתאמת זמן ההבשלה של אבקנים / עלי, ההפריה בפרחים של אותו העץ, תהיה קטנה מאוד. עץ בודד יניב מעט מאוד פרי ואילו שני שכנים יכולים לתת יבולים מלאים.

מזיקים ופגעים בעצי פרי נשירים
ישנם חרקים שונים, בנוסף לזבוב הפירות הים-תיכוני, שהם "אוהבי-פרי". הם מקדימים להטיל ביצים בתוך הפרי בעודו בוסר וקטן מאוד. עם התקדמות הבשלת הפרי, יגיחו מהביצים זחלים ('תולעים') שיאכלו את הפרי מבפנים. על-כן מתמודדים עם החרקים המזיקים כבר בשלבים המוקדמים של חנטת הפרי.
קבוצת מזיקים נוספת הם אלה המוצצים ו/או אוכלים עלים וקליפות–פרי. בקבוצה זו ישנם תריפסים, כנימות שונות, אקריות ואף זחלי פרפרים. ישנם מזיקים שנוברים בתוך רקמת העלה.
קבוצת מזיקים קטלנית מאוד הם חרקים, ובמיוחד חיפושיות, שזחליהם נוברים בגזע, בענפים ובשורשים. פגיעתם בקליפה או בחומר-העצי ניכרת בהפרשת שרף כהה על העץ או הופעת גללי נסורת סביב הגזע.
ישנן כמה שיטות להתמודד עם המזיקים ולעיתים כדאי לשלב בינהן.
למשל:
• עטיפה של הפירות הצעירים בשקיות, או עטיפת כל העץ ברשת נגד חרקים.
• לוחמה ביולוגית, ע"י פיזור טורפים וטפילים שמפחיתים את אוכלוסיית המזיקים, וישנן גם פטריות קוטלות מזיקים.
• שימוש בחומרים מונעי גדילת חרקים (מג"ח) שאינם רעילים.
• פיזור אוכלוסיית זכרים מעוקרים, שמשבשים את התרבות האוכלוסייה.
• שימוש בפיתיונות הורמונליים (פרומונים), גם בשילוב עם מלכודות.
• לוחיות הדבקה צהובות – מושכות חרקים רבים.
• ריסוס רעלים כימיים, בעיקר נגד קבוצת המזיקים המוצצים הנ"ל.
• הגמעת העץ עם ההשקיה, בקוטלי חרקים, בעיקר נגד המזיקים הנוברים, שקשה לחסלם בריסוס.
פגיעות רבות עלולות להיגרם מפטריות.
ישנן פטריות הפוגעות בשורשים ובגזע, יש הפוגעות בעלים וישנן הפוגעות בפרי ובעלים.
נלחמים בהן בריסוסי פונגיצידים (כימיקלים קוטלי פטריות) שונים, ובחומרים "סבוניים" או "שומניים".
חשוב בזמן פציעת העץ בגיזום או שבירה, למרוח את הפצעים במשחת עצים.