בתנאים קיצוניים, עשויים עצים רבים להחליף עלים.
שינויים בתנאי הסביבה מאלצים אותם להתנהג כמו עצים נשירים וזאת על-אף התאמתם הגנטית להיות ירוקי עד בסביבת מוצאם הטבעית.
עצים אלה נכנסים לשלכת קצרה – מותנית (מלשון תנאי) למרות שאינם סובלים בהכרח מהשלכת שנכפתה עליהם. יש המכנים אותם" "נשירים מאולצים" כי נאלצו להחליף עלים.
מרבית העצים הנשירים-המותנים, הם ממוצא טרופי או סוב-טרופי (למשל: כסיית האבוב, מילה ירוקת-עד, מכנף נאה, סיגלון, צאלון, קיגליה מנוצה, שקמה ועוד) והם עשויים עם התקררות מיוחדת של הסביבה, להגיב בנשירת עלים. תגובה זו אינה קשורה להפחתת שעות אור-היום, כמו אותה תגובה של המנגנון הפיטוכרומטי המצוי בעלים של העצים הנשירים.
יתכן מאוד שהעץ עשוי להסתגל למחזוריות של שלכת קצרה ולא יסבול. אולם אפשר שאותם העצים, במקרים של קור מתמשך, עלולים לסבול משלכת ארוכה ולא יסתגלו למחזוריות של שלכת כפויה.
באזורי אקלים שונים, יכולים עצים מאותו המין להיות בשלכת הנמשכת בזמן שונה. לדוגמא צאלון, שבמוצאו אינו נשיר, במרכז הארץ יהיה בשלכת קצרה ובאזור צפוני (כל עוד לא יקפא), יהיה בשלכת יותר ממושכת.
שינויים מלאכותיים בעוצמת האור, בעיקר בחשיפה זמנית של עץ במיכל, אל פחות אור (כמו בהעברת פיקוס בעציץ ממקום מואר אל מקום מוצל ולהפך), יכולים להביא שלכת מאולצת. ככל ששינויי התאורה יהיו יותר הדרגתיים תקטן הסכנה של נשירה מותנית.
גם בחום או ביובש פתאומי, יש עצים שמגיבים בכניסה מהירה לשלכת ולהחלפת עלים. אם תינתן להם השקיה עם טיפול מהיר לחיפוי הענפים שנחשפו לשמש, הם עשויים להתגבר על ה"הלם", לשוב ללבלב ולהתקיים שנים רבות אחרי-כן. זו הסיבה שמחייבת נטיעת עצים בקיץ עם השקיה גדושה וקפדנית שמונעת נשירת עלים.