השקייה
למרבית הצמחים העונתיים נדרשת השקיה רבה וסדירה. גם בסתיו המאוחר, בחורף ובאביב המוקדם חשוב למנוע מהם צמא וסבל, לכן אין להסתמך על הגשם בלבד.
צמחים חד שנתיים צורכים הרבה מים. בהתאם לעונה הם דורשים 5-8 ליטר מדי יום, לכל מ"ר. חשוב, על כן, להשקות את השטח במדויק ולא את הסביבה.
הזמן המועד להמטרה הוא סוף הלילה (או בלילה ובערב). כך נמנעת התאדות מים מיותרת ולקראת הבוקר הרטבת העלים מתקצרת ונמנעות מחלות עלים.
ככלל, עדיף השקיה בטפטוף. בהשקיה בטפטוף אין חשיבות למועד ההשקיה, אך רצוי מדי פעם לבדוק שהמערכת אכן תקינה ושלא נסתמו הטפטפות.
בצמחים שבגרו והם פורחים או קרובים לפריחה, עדיף לתת מנות מים גדולות ברווחי זמן של 4-7 ימים ביניהן, לפי סוג הקרקע והאקלים.
לא כדאי לתת מנות מים קטנות ותכופות. בדרך זו השורשים יעמיקו לאזורי קרקע יותר לחים ותימנע תופעת חוסר אוורור והמלחה בצמוד לצמחים.
צמח ש"הרכין ראש" או שעליו מתחילים להתקפל, משדר לנו מצוקה וצמא קיצוני. עלינו להשקותו עוד באותו יום (ולא להרטיבו בשעות החמות, מחשש לצריבה!).
לחסכון במים, כדאי לעבור, במידת האפשר,
לשתילה באדניות ובקערות עמוקות. כך נחסכים
בעונות היובש (בקיץ ובסתיו) הרבה מים,
מבלי לפגוע בצבעוניות הפרחים בגינה.
לשתילים במיכלים חשוב לתת השקיות רצופות וקטנות יותר.
מדי שבוע יש להוסיף מנת מים גדולה ל"שטיפת מלחים" באמצעות נגירה רבה מהניקוז של המיכל.
באדניות, עציצים, קערות וכדים המוגבהים למקומות הפתוחים לרוחות שמייבשות, כדאי להוסיף מיכל או קערה לתחתית הכלי. עודפי המים מההשקיה נקווים בתחתית ושומרים על יותר לחות בקרבת שורשי הצמח. חשוב להיזהר מצבירת מלחים בקערית (יש לשטוף אותה מדי פעם).
מומלץ לכסות את פני הכלי בחיפוי כבד כגון: טוף, חלוקים, חצץ וכיו"ב, בשכבה של 6-10 ס"מ. החיפוי שומר על המצע בעציץ שלא יתייבש ולא יתעופף ברוח.
קיטום וגיזום
לפרחים רבים (למשל: מרווה, לוע ארי, לובליה, טגטס, ציפורן, פטוניה ועוד) רצוי בכל שלב ושלב מחייהם לקטום בעדינות את קודקודיהם.
הקיטום- מרחיק ניצנים עליונים בקצות הגבעולים ויכול להיעשות לפני, בזמן ובעיקר לאחר הפריחה. הפעולה גורמת להסתעפות נוספת ולהופעת גל צפוי של פריחה מרוכזת במועד הרצוי לנו.
הגיזום- נעשה בעזרת מספריים חדות וחזקות, נועד להרחיק חלקי צמח גדולים, אם בגלל שאלו נפגעו ואם מתוך רצון לחדש הצמיחה בגמר הפריחה.
לאחר הגיזום של חלקי הצמח (לא להגזים ולכרות בבת אחת את הצמח!) יפרצו גבעולים צעירים והצמח ילבלב ויפרח מחדש.
גם קטיף פרחים הוא גיזום לכל דבר ויש לעשותו ע"י חיתוך במכשיר חד, כדי להמעיט בפציעת הצמח.
עישוב
עד לכיסוי פני השטח ע"י הצמחים ששתלנו,
צפויה צמיחה של עשבים ביניהם. אם דאגנו לפזר חומרים מונעי נביטה, כמעט לא תתעורר בעיה, אך במידה ולא- עם נביטת העשבים יש לעקור אותם ידנית או לקלטר אותם במהירות בעזרת כלי קל ומתאים עם ידית ארוכה ונוחה.
לאחר שהפרחים יגדלו הם יכסו את השטח ובכך הם עשויים למנוע נביטת עשבים.
יש לזכור שלא מרססים עשבים בין צמחים חד-שנתיים. עשבים עקשניים עדיף "ללטף" (ואותם בלבד) באמצעות סמרטוט קטן שנטבל בתמיסת "ראונדאפ", מבלי לפגוע (ולא אף בטיפה) בפרחים השכנים.
שתילה חדשה
מקובל וכדאי להחליף שתילים שפריחתם מסתיימת.
אחרי שמנקים את המקום משאריות צמחים, מומלץ להוסיף 3-5 ליטר קומפוסט לכל 1 מ"ר.
מתחחים בזהירות את הקרקע מבלי לפגוע בשורשי הצמחים השכנים ומכינים גומות לשתילה חדשה.
כדאי לקטו שתילים רכים ודקים מדי. לפני השתילה משקים אותם היטב בתוך תבנית או עציץ.
מוציאים את הצמח מהתבנית יחד עם גוש שורשים שלם ושותלים. חשוב לכסות ולהדק מעט את גוש השורשים מהצדדים ולא מלמעלה. מיד לאחר השתילה יש להשקות היטב את השתילים ולחזור להשקות כעבור יום.
טיפול בפגעים
יש להבחין בין פגיעות של מזיקים האוכלים או מוצצים שורשים, גבעולים, עלים ואפילו פרחים לבין מחלות, שהן פטריות או בקטריות.
במלחמתנו במזיקים יש להשתדל להמעיט בשימוש ברעלים.. אפשר להשתמש בתכשירים מונעי גידול חרקים שאינם רעילים לאדם, או בחומרים להדברה ביולוגית.
צריך להתייחס ברצינות ובמדויק להמלצות היצרן הצמודות לחומרי ההדברה השונים ובמיוחד להיזהר ולהקפיד להגן על הידיים, הפנים ועל חלקי גוף גלויים.
ישנם חומרים צמחיים הדוחים חרקים. שכנותם של צמחי טגטס דוחה מזיקים וגם כמה מחלות שורש, מאותם הצמחים הגדלים בקרבתם.
מחלות בשורש ובצוואר השורש נפוצות לעיתים
כתוצאה מהצטברות עודפי לחות וחוסר אוורור בקרקע.
הפתרון- רווחי זמן גדולים יותר בין ההשקיות.
יש רגישות שונה בין הצמחים למזיקים, למחלות, למליחות קרקע ולמחסורי מים. ע"י רישום ומעקב יתברר לך מהם הצמחים המועדפים עליך בגלל עמידותם היחסית אצלך בגינה.
בהצלחה