.jpg)
בנוסף לקבוצות העיקריות המקובלות בעולם הורדים המכילים את הזנים ההיסטורים, כלאי תה ופלוריבונדה, מתפתחת לה קבוצת ורדים חדשה אשר מוביל אותה המטפח האנגלי דוד אוסטין (David Austin) הנקראת ה"ורדים האנגלים" (English Roses).
בתחילה דוד אוסטין אסף את קבוצות זני הורדים ההיסטוריים שהצטיינו בצבעים, ריחות ועמידות אשר שימשו בסיס להכלאות זני הורדים של תקופתנו. חסרונם היה תקופת פריחתם הקצרה ומספר דל של עלי הכותרת.
קבוצת הורדים האנגלים אשר הצרפתים בוודאי לא יקראו לה ה"אנגלים", הגרמנים קוראים לה ה"ורדים הרומנטיים", האמריקאים מפרגנים לאנגלים וקוראים לה "ורדים אנגלים שנולדו באמריקה". החלה להתבלט בשנות ה- 70 כאשר מקורה בהכלאות בין הורדים ההיסטוריים מצד אחד ובין קבוצת ורדי התה והפלוריבונדות מצד שני. קבוצה זו מאחדת את החן העדין והריח של ורד ישן עם מגוון הצבעים ומשך הפריחה של הורד המודרני.
להלן תכונות קבוצה זו:
היופי של הפרח
הצורה של הפרחים מאוד דומה לורדים הישנים הם יכולים להיות בצורות שונות של ספל, פקע מלא עם הרבה עלי כותרת קטנים ומסולסלים או כשעלי הכותרת פונים כלפי מטה ונותנים פרח דמוי כיפה (Rosette). המיוחד בקבוצה זו הוא מספר עלי הכותרת המדהים היכול להגיע בזנים מסוימים ל- 120 לעומת 25-70 בכלאי התה הרגילים ניגודי האור בין עלי הכותרת נותן להם חום ואפקט מנצנץ. יש אין ספור וריאציות בין שלושת צורות אלה עד שקשה לזהותם כפרחי ורדים שאנו רגילים להם.
אחזקה נמוכה
לורדים האנגלים יש גידול טבעי בצורת שיח, גובהם 1.2-1.5 מ'. הם מתאימים בצורה אידיאלית כגבול, כשיחים בודדים או מאחורי שיחים אחרים. יש ביניהם מטפסים ויש זנים היכולים להשתלב עם ערוגות כלאי התה והפלוריבונדות. רווח נוסף מקבוצה זו הוא עמידותם למחלות עם עלווה יפה ומגוונת. שיחים ומטפסים אין צורך לגזום כל שנה.
ריח
הורדים האנגלים ראויים לציון לא רק בחן, ביופי ובייחודיות של הפרח אלא גם בריח העשיר לגווניו השונים. יש להם לא רק ריח של הורדים העתיקים אלא את הריח של כלאי התה המודרניים וריח של סוגי פירות שונים.
איכות הפרחים
הפרחים מתאימים לקטיף ולשיזור כקבוצה עצמאית או עם פרחים וענפים נוספים. לעיתים הם מזכירים ציורי פרחים של ציירים מפורסמים.