איך להשקות עצים בגינה?

לקיום העצים, שהם הצמחים הכי גדולים בגינה, דרושה כמות מים גדולה שתבטיח את התפתחותם והתפתחות פירותיהם.

ההשקיה מוסיפה מים זמינים, שנקלטים בשורשים ומועברים כלפי מעלה אל הצמרת, לעלים לפרחים ולפירות.

בעלים המים משתתפים בתהליכי הטמעה (פוטוסינטזה) שיוצרים חומר צמחי. התנדפותם מהעלים חיונית לקירור ביום. יש בהם חומרים מוטמעים ומינרלים מומסים שמוזרמים אל בניית חלקי הצמח השונים.

מחסור במים ניכר בהרכנת ראשי עצים צעירים ו/או בהתגלגלות- התקמטות עלים. מחסור חמור מביא לנשירת פרחים וחנטי פירות וכן להצהבת עלים בוגרים ולנשירתם. לא תמיד נזקי ההתייבשות נראים בעוד מועד וההתייבשות עלולה להיות קטלנית לפרי ואף לכל העץ. לכן השקיה מאוחרת עשויה להציל אך לא לתקן. 

כמה מים נותנים בהשקיה של עץ?

 כמות המים במנת- ההשקיה מושפעת מחמישה גורמים משולבים, על כן התשובה איננה פשוטה. ההתייבשות היומית של העץ מחייבת מתן פיצוי בהשקיה.

בכל גינה כדאי להתחשב בכל הגורמים ולהשקות על פי הניסיון המקומי.  

התכונות של העץ

תהליכי פוטוסינטזה וניצול מים לקירור, מביאים לצריכת מים טיפוסית לכל עץ. בהתאם למוצא העצים מאזורי- עולם שונים, כל עץ התפתח עם תכונות גנטיות המשפיעות על צריכת המים המתאימה לו. בהתאם לעמידותם ביובש, אפשר לחלק את העצים, סכימטית  לשלוש קבוצות.

קבוצה ראשונה- העצים "החסכוניים במים", שעמידים בתנאי יובש.
מוצאם מאזורי אקלים יבשים, מדבריים וערבתיים. למשל: אגון גמיש, אדנסוניה (באובב), אורנים (א. גלעין, א. ירושלים), אקליפטוסים (א. ארוך מצנפת, א. בין יבשתי, א. טורווד, א. מכסיף, א. ערבתי, א. הצווארון, א. רב- שמן) אלות (א. אטלנטית, א. ארץ ישראלית), אשלים (א. הפרקים, א. מאפו), בולוסנתוס, ברכיכיטון הסלעים, חרוב, ינבוט המסקיטו, מילה אריזונית, פלפלון דמוי- אלה, קזוארינות (שונות), קליטריס (שונים), קליסטמונים (ק. אשון, ק. ערבתי), רימון פרח מלא, שיטה (שונים), שיזף, שקד מצוי, תות.

קבוצה שניה- כוללת את רוב העצים, שצורכים כמות מים ממוצעת.
מוצאם מאזורים ממוזגים, בעיקר ים- תיכוניים (נכללים בקבוצה עצים שאינם עמידים במיוחד ליובש ואינם בקבוצת צרכני מיםם מרובים). למשל: אלביציה ורודה, אלונים (מצוי, לביד, שסוע, תולע), אלמוגן, אפרסמון, אקליפטוסים (אדום, המקור, לימוני, קרוסיאנה), אקמנה סמיתי, אראוקריה, בוהיניה, ברכיכיטון (שונים), גרוילאה חסונה, ג'קרנדה, זית כוריסיה הדורה, כליל החורש, כסיית האבוב, כרבל לביד, לגרסטרמיה הודית, ליגוסטרום יפני, מילה (מלבינה, סורית, פנסילבנית), מיש (שונים), ספיון, ערבה בבלית, פיקוסים (שונים), פנסית דו נוצתית, צאלון, קליסטמון אדום, רימון, שלטית, שסק, תאנה.

קבוצה שלישית- עצים הדורשים כמויות מים גדולות.
מוצאם מאזורים גשומים, טרופיים או צפוניים. למשל: אבוקדו, אגוז המלך, אגוז פקאן, אלונים (אנגלי, גדול פירות, גלעין, תולע), ארז (שונים), ברוש גדול פירות (לימוני), דולב, דקלים (שונים), עצי הדרים, ליצ'י, מגנוליה, מילה ירוקת עד, מנגו, עצי פרי ורדיים (אגס, אפרסק, גודגדן, נקטרינה, שזיף, תפוח), פלומריה, פפאיה, צייבה, צפצפה (שונים), פיקוסים (בנגלי, גדול עלים, רוקסבורגי). 

גודלו וגילו של העץ

לעץ גדול, ששורשיו נפרשים בקרקע בהתאמה למידת צמרתו, נותנים יותר מים מאשר לעץ קטן. לעץ צעיר, ששורשיו לא מפותחים, חשובה אספקת מים לעתים יותר תכופות- עד להתבססותו.

האזור האקלימי

ההתייבשות היום יומית מושפעת מיובש האוויר שנגרם ע"י טמפרטורה, רוחות, עננות וגשמים, מרחק ממקווי מים (בריכה, אגם וים) שמוסיפים לחות באוויר. באזורים חמים עם רוחות יבשות ובריחוק ממקווי מים התייבשות העצים מהירה יותר.

יכולת הקרקע לספוג ולשמור מים

קרקע "קלה"- חולית, מאבדת מים בקלות. יש להשקותה בתדירות גבוהה. קרקע "בינונית"- היא לרוב מדרונית/ הררית ורדודה. מאבדת מים די לאט. משקים בתדירות ממוצעת.
קרקע "כבדה"- היא עמוקה (בדרך כלל בעמקים) וחלקיקיה הקטנים מכילים טין שסופח מים להרבה זמן. משקים במרווחי זמן יותר גדולים.
לעיתים נמנע ניקוז בקרקעות השונות, אם נוצרו בהן שכבות דחוסות ואטומות למעבר מים ואוויר. באדמת חול יתכן "נזאז". בקרקע הררית- שכבת סלע ובקרקע עמוקה תיתכן שכבה היוצרת ביצה.

מקורות ההרטבה של הקרקע

מלבד גשמים והשקיה ישירה, העצים מקבלים "תוספות מים" מהרטבה של סביבת שורשיהם. ההרטבה הנוספת יכולה לנבוע מהשקיה של צמחי גינה שכנים ( בעיקר מדשאה!), דליפת צינורות, מי ביוב, מי תהום או נביעת מעיין. חשוב לזכור שנוכחות צמחים שכנים גם "גוזלת" מים מהעצים.

עיקר ההרטבה ניתנת במנות ההשקיה
לפי אובדן המים מדי יום, כפול במספר הימים בין השקיה להשקיה, אנחנו יודעים כמה מים הכרחי להחזיר לעץ בכל השקיה.

למניעת המלחה של הקרקע כדאי לתת מנות מים גדולות, במרווחי זמן מתאימים ולא מנות קטנות מדי יום. 

ישנן כמה דרכים להספיג מים באזור בית השורשים

א. גומה בהיקף הגזע. מציפים את הגומה במים ושיטה זו טובה לעצים צעירים אחרי נטיעה.

ב. המטרה מתחת לנוף. כך מרטיבים שטח ונמנעים ממחלות שנגרמות בהרטבת עלים.

ג. השקיה בטפטוף. זו השיטה המומלצת והחסכונית ביותר. חשוב להרחיב את פרישת הטפטוף     גידול השטח של בית השורשים.