צבר ללא קוצים - דשון במטרה לעודדו לתת פרי

[דניאל]

מייל קצר זה מטרתו לתת לקורא סכום קצר של נסיונותי לגדל צבר "ללא-קוצים" לצרך קבלת פרות, באזור המרכז, אדמת חול-חמרה.
הערה לשם "צבר ללא-קוצים": נראה שאין דבר כזה, זה רק שם שמבטא תשוקה של מגדלים. הצבר שברשותי אמנם כפותיו (הוה-אומר הגבעולים) בעלות קוצים קטנים ולא דומיננטיים, אך פֵּרוֹתָיו עֲשִׁירִים בְּשִׂכִּים (אותם קוצים בנויים כמו חצים שֶׁהַחֻדִּים שלהם מָפְנִים בנגוד לכוון תנועתם) שנתקעים בִּבְשַׂר מִי שנוגע בם וקשה לשלפם גם עם פינצטה. אין להם תקנה אלא לחכות כמה ימים, שבסופם הם נטמעים בבשר המגדל ואז נעכלים ונעלמים).

קבלתי כמה כַּפּוֹת מחבר בעל גן בעמק יזרעאל, בו שיחי הצבר שלו מניבים שפע של פרי גדול ומתוק, ללא כל התערבות מצדו.
שתלתי כמה כפות בגני, הן נקלטו במהירות ושגשגו, אך לא פרחו ולא חנטו כמה שנים. התחלתי חוקר ודורש באינטרנט והגעתי לאתר של גן בקליפורניה (שאקלימה דומה לזה של ארצנו) והצגתי שאלתי. התשובה שקבלתי אמרה: דַּשֵּׁן שתיליך כל שנה מחדש בחנקן, אשלגן ומיקרואלמנטים. דשנתי הנטיעות בדשן קשה-תמס, כפי שאתם ביגור ממליצים. ובנוסף טמנתי גם אפר של שרפת גזם יבש שנתן אבקת מיקרואלמנטים.

ואולם, זאת יש לִזְכֹּר - שָׁרְשֵׁי הצבר שטחיים ומתפשטים לרחב. הצנעת דשן בקרקע טעונה קלטור, שעלול לפגע בשרשים צעירים ורכים או לא לחדר מתחת לרשת שרשים ותיקים, עבים וחסונים. הפתרון שאני מצאתי היה לקלטר ברדיוס גדול יותר בַּגֻּמּה, ושם להעמיק לַחֲפֹר ולהכין מקום לגרגרי הדשן. מי שזמנו בידיו - מָזְמָן לנסות גם הוא. כאשר נעשה הדשון בעונה היבשה, באה בעקבותיו השקיה. כן-כן, אני מודה, השקיתי צבר בצנור.

מכל מקום, באתי על שכרי. הנטיעות מניבות יפה. שאלה חשובה שעליה לא קבלתי הוראה ברורה היתה: מתי בדיוק לדשן, האם באביב (כלומר סמוך לעונת הפריחה), או שמא כדאי בכל עונות השנה. דשנתי בכל עונות השנה, ויצא טוב. יתכן שהצבר אוגר את המלחים ברקמותיו ומשתמש בהם סמוך לזמן הפריחה והחנטה. דבר זה ראוי לבדיקה, אם יש כונה לעשות גדולים מסחריים של צבר.

ענין נוסף הוא הַשִּׂכִּים שֶׁבַּפְּרִי. מנסיוני, כדאי מאד להשתמש בעונת הקטיף (וגם הגזום לצרך עִצּוּב השיח בכל העונות) בכפפות של עובדי חברת החשמל. רק הן אינו מניחות לַשִּׂכִּים לַחֲדֹר דרכן לכפות ידינו.

אשמח לְהִזּוּן חוֹזֵר מִבַּעֲלֵי נִסָּיוֹן.

[דניאל]

כבר מצאתי שגיאה ראשונה: שכי הצבר מפנים לכוון תנועתם, אך בנגוד לכוון הוצאתם מכף היד.

[גרטמן יואב]

תודה על המידע.

[דניאל]

ועוד בענין זה. שיחי הצבר שֶדֻּשְּׁנוּ, הגדילו את נופם וְגָבְהָם הרבה מעבר לזה של אלו שלא דֻּשְּׁנוּ. לְדֻגְמָה, שיח שגבהו היה כִּשְׁמוֹנִים עד תשעים סנטימטרים בתחלת הנסוי, גָּבְהוֹ לאחר שתי עונות דִּשּׁוּן למעלה משלשה מטרים, שעה ששיחי ה"בקרת" גבהו אולי בשלשים סנטימטרים. אני כותב בקרת במרכאות, משום שבקיץ השקיתי אותם לפחות שלש פעמים (אין לי רשום מדוקדק).
כל זה בצד רבוי הפרות.