שאלת המשך לגבי פוזריום בתויה - לכהן-סיון

[טריקולורית]

בוקר טוב.

ההצהבה של הענפים החלה לפני כמה חודשים ונצפתה אך ורק בצימוח חדש. הענפים הוותיקים יותר נותרו ירוקים.

גם כעת ההצהבה - וההשחמה פה ושם - נצפית אך ורק בצמוח חדש.

האם זה אופייני לפוזריום? האם לסוג אחר של פטריה?

המון תודה מראש!

[ש. כהן-סיון]

שלום לך:
כפי שכבר כתבתי, זיהוי ודאי של הפתוגן יתכן רק במעבדה על-ידי בחינת תרבית ריקמה. בלי זאת הזיהוי מתבסס בעיקר על ההצהבה הנראית לעין, וכן ההשחמה של קצות העלים אשר בהדרגה מתפשטת לכל העלה. לשאלתך, סביר שהתופעה תהיה ניכרת תחילה בעלים הצעירים. הסיבה לכך היא שבעלים אלה מתקיים עיקר הצימוח החדש המואץ. עלים ותיקים מתפתחים רק מעט, אם בכלל (תלוי בגיל העלה). פוסריום, כמו אחותה הדוררת, היא פטריה שוכנת קרקע הנותרת זמינה לפעולה במשך שנים רבות. כפטריה שוכנת קרקע, חדירתה לצמח היא דרך נימי השורשים. משם היא מתקדמת במעלה המערכת הוסקולרית כלפי מעלה. המערכת הוסקולרית (כוללת צינורות הולכה) אמונה על אספקת מים וחומרי הזנה לחלקי הצמח השונים, והתנועה ניכרת בפרט אל עבר חלקי הצמח הנמצאים בהתפתחות מואצת - קרי: הצימוח העלוותי החדש. הפטריה הנעה במערכת ההזנה מתרבה בה ועם הזמן גורמת פשוט לסתימתה הפיזית (סתימה מכנית), דבר המונע תחילה ממים וממספיק חומרי הזנה להגיע אל תאי הצמח הכי מרוחקים בעלים הצעירים. וכך, הם מצהיבים תחילה ומתיבשים (משחימים) ובהמשך, בהתגברות הסתימה, צימוח זה נובל ומתיבש כליל. בהמשך הזמן התופעה תשפיע באותה דרך גם על העלים הותיקים, אך מהיות צימוחם של אלה איטי מאוד (ולפעמים כבר הסתיים למעשה) הרי שיעילות החסימה של דרכי ההולכה אליהם על ידי הפטריה מוגבלת ואיטית מאוד. כתוצאה מכך מותם של אלה בא מאוחר יותר, ולפעמים אף מאוחר מאוד.

זהו ההסבר למה שאת רואה. אם את מעונינת לבדוק סימפטומים נוספים, בחני את קליפת הגזע. מאחר שגם זו נפגעת בסופו של דבר ממחסור במים ובחומרי הזנה רואים לפעמים מעין ״פסים״ שחורים על הקליפה. נוכחותם תהווה חיזוק נוסף לכך כי אכן מדובר בפוסריום, אבל אם הם לא נראים עדיין אין זה אומר שלא יופיעו בהמשך, ואפשר גם רק כאשר העץ יהיה קרוב מאוד למותו.

זה כל מה שאני יכול להוסיף לך. אם לא קשה לך אשמח לראות תמונות של: 1) עלה שקצהו האפיקלי (קצה הצימוח הצעיר) נהיה חום. משהו מעין זה רואים בתמונה הקטנה שצרפת, אבל אני מעונין בהגדלה אם אפשר; 2) תמונה של כתם חום, או כתמים חומים, על גוף עלה כזה, לאו דווקא בקצה הצימוח המרוחק.

לבסוף, ניכרת מכתיבתך אי קבלת הדין, והנטיה הטבעית לקוות שכל זה לא יקרה בסופו של דבר. אכן, העצים תמיד נלחמים על חייהם ויש להם מערכות מאוד מתקדמות ומתוחכמות לכך, שאם לא כן לא היו כלל צמחים בעולם. גם כאשר הפתוגן הוא קשה מאוד כמו הפוסריום, קורים לעיתים ״ניסים״. אם את מסרבת (במובן החיובי) לקבל את הדין, המשיכי להשקות ולטפל בעצים ואולי יקרה נס כזה. אבל אל תשלי את עצמך מעבר למידה סבירה, שהרי דיווחת בעצמך על התפשטות הפגיעה עם הזמן לעצי טויה שכנים. אלמלא היה המצב חמור, סביר שהתפשטות כזו היתה מוגבלת או לא קורית כלל.

[טריקולורית]

כהן-סיון כרגע אני לא יכולה לכתוב תשובה. רק מקלידה כמה מילים להודות על מה שכתבת (לא הספקתי לקרוא הכול) לא הייתי עד עכשיו ליד מחשב.

מחר אוכל לקרוא בעיון המתבקש ולהשיב.

סליחה ושוב תודה.

[טריקולורית]

או.קי. קראתי בעיון את התשובה. תודה רבה על ההסבר המעניין.

הצילומים יבוצעו בעוד עשרה ימים עד שבועיים מסיבות טכניות.

אני ממשיכה להשקות ולטפל ומשתדלת לא להיתפס לאשליות. עוד לפני שהעליתי את השאלה שלי טיפלתי ברידומיל גולד, שמכיל מטלקסיל (Metalaxyl-M). זה היה לפני יותר מחודש ועדיין אין שינוי.

חן חן ואמשיך לעדכן.