על ידי דניאל » 01 יוני 2010, 13:53
בחצרי באזור המרכז התקימה משך כמה עשרות שנים מושבה נאה של אמריליס אָדֹם. כל שנה היתה פריחה שופעת (בסתו הַמְּאֻחָר) ולאחר שנבלו הפרחים, בא לבלוב טוב. לפני כמה שנים, חדלה המושבה לפרח והסתפקה בלבלוב, עֲדַין שופע. ממעקב אחרי תשובותיו של כהן-סיון בענין זה לשואלים אחרים וגם בפורומים אחרים, הסקתי (על אחריותי, כמובן) שֶׁחֲדֵלוּת-הפריחה יכולה להיות מָסְבֶּרֶת בכך שהמושבה הזו מוקפת ומוצפת בשטיח של חמציץ נטוי, שהוא צמח פעיל בהטמעה של חנקן אלמנטרי מהאויר והפיכתו לחנקות. חנקות זמינות להרבה צמחים ומשמשות למקור חנקן, אך רכוז מקומי גבוה שלהן, כפי שקים באדמה שמכוסה בצפיפות בחמציץ נטוי, מעכב פריחה (אך לא לבלוב), למשל של אמריליס. ברוח זו, עקרתי באביב שעבר את רב בצלי האמריליס ואחסנתים למשך הקיץ בחדר חשוך וקריר (אך לא מקורר ולא ממזג). בחדש אוקטובר-נובמבר שתלתים מחדש בגנה, אך הפעם במקום מְרֻחָק מחמציצים. הבצלים הצמיחו עלים אך לא פרחו. העלים נבלו במרץ-אפריל. עכשו חדש מאי ושאלתי היא מה עלי לעשות - להניח לבצלים להתבסס במקומם החדש ולקוות שבסתו יפרחו, או לעקרם, לאחסנם (כלעיל) ולקוות. או שמא, לחלק המושבה לשתי קוהורטות ולטפל בכל אחת בדרך אחרת, וכך לתת לבצלי האמריליס הזדמנות לפרח?