כבר כתבתי לך על סוכן העברת המחלה הלאה. מדובר בכנימה מעופפת, קרובה של כנימת עש הטבק. באופן ספציפי, מדובר על כנימת העש הצהובה, Parabemisia myricae. תוכלי לקרוא פרטים על וקטור זה להעברת המחלה בקישור המצורף בהמשך. הכנימה מוצצת את מוהל העץ מהעלים. יחד עם המוהל היא קולטת את הוירוס המצוי בו, וכאשר היא עוברת לעץ מתאים אחר היא מאלחת אותו בוירוס המצוי בגופה. דרכי העברה נוספות הן תרסיסי מים (כמו גשם), ובעיקר הרכבות הנעשות במשתלות יצרניות מרוכבים מאולחים. ההמלצה לשימוש בקונפידור נועדה להדברת הוקטור המעביר של המחלה, לא הוירוס עצמו.
לגבי השקיה, הישארי עם מספר הטפטפות הקימות והעלי את משך הזמן כך שתתקבל הכמות הדרושה. באדמה כבדה עדיף השקיה אחת מרוכזת בשבוע. אדמה כבדה לא ממהרת לאבד את המים הספוגים בה על ידי חילחול. אם נשקה בתדירות גבוהה תהיה סביבת השורשים ספוגה במים בכל עת ותיפגע הנשימה החיונית שלהם, דבר שיכול להוביל למחלות ריקבון. אם נשקה רק פעם בשבוע, נאפשר מספיק זמן, בין השקיה אחת לשניה, בו האדמה תהיה אומנם לחה אבל לא ספוגה והשורשים יוכלו לנשום כל צורכם. מכאן תביני כי משטר ההשקיה בו את נוקטת מתאים במיוחד לאדמה מחלחלת, חולית.
לגבי כמויות המים. כל עץ הדר בוגר זקוק לכמות של 150-200 ליטר מים בשבוע. כמובן שמדובר בשיא עונת הקיץ. בזמני האביב והסתיו אפשר להוריד את הכמות בשליש. ברם, השקיה מלאה חשובה בזמן הפריחה וחנטת הפרי. בחורף אין צורך להשקות בשבוע שבו ירדו לפחות 30 מ״מ גשם. אם יש שבועיים מצטברים של יובש, ללא גשמים, נשקה במחצית הכמות הנ״ל, ואם היובש נמשך, כמו בימים אלה, נשקה כמו בסתיו.
אבוקדו הוא צרכן המים הגדול ביותר מבין כל עצי הפרי הגדלים בארץ. בגידול המסחרי מקבל עץ כזה 200 ליטר מים בכל יום(!). בגינון הביתי, שאינו מיועד למיקסום כמויות הפרי, אפשר להסתפק בכרבע מהכמות הזו. מנגו הוא צרכן המים השני בדרישותיו אחרי אבוקדו. בגינון הביתי תני לו 200-250 ליטר בשבוע. כל הגלעיניים (תפוח, שזיף, וכו׳) יסתפקו אצלך בכמות של 80-100 ליטר בשבוע. רימון - 70 ליטר. ליצ׳י - 50-60 ליטר בהתאם לגודל.
קראי כאן על כנימת העש הצהובה:
http://www.perot.org.il/Alon/201203/6.pdf