משתלות יגור
עצי פרי הדר >  

מידע כללי

* מאת יעקב עציון

 

לצפייה בקטלוג עצי פרי והדר

 
הדר אשכולית תפוז ולנסיה לימון

הדר אשכולית

הדר קומקווט

הדר לימון וילה פרנקה


טבלת הזנים העיקריים של ההדרים ותכונותיהם (לחץ להורדת הטבלה)

א. מבוא

עצי ההדר הם בני משפחת הפיגמיים RUTACEAE.
מוצאם של מרבית המינים, שאנחנו כוללים אותם בשם "הדרים", הוא במזרח הרחוק. הם התפשטו מהמזרח אל אזורי הים-התיכון כבר בתקופות קדומות ואח"כ אל מרכז אמריקה.
כיום ההדרים מהווים מעל ל-40% מכלל הפירות העסיסיים הנסחרים בעולם.
פרי ההדר מצטיין בריכוז גבוה של ויטמין C.
העצים שמוצאם באיזורי אקלים טרופי, פיתחו פירות בעלי קליפה צהובה. הם נושאים עלים שבבסיסם יש עלעלים דמויי כנפיים, אלה עלעלי לוואי (מללים) בסמוך לעוקץ. מטבעם, הם יותר עמידים בתנאי חום.
אלה שמוצאם באיזורים צפוניים יותר, סוב-טרופיים קרירים, פיתחו פירות בעלי קליפת פרי כתומה ויש להם עלים פשוטים, חסרי לוואים. בד"כ הם עמידים יותר בקור.

כשאנחנו מתייחסים אל עצי ההדר, אנחנו מתכוונים למינים, לזנים ולתתי-זנים המשתייכים ל-2 (3) סוגים ממשפחת הפיגמיים:
1. הסוג הדר – CITRUS, הם עצים ירוקי עד, נושאי פרי עסיסי בעל פלחים שבתוכם יש שקיקי מיץ אופייניים. מתוך 16 מינים בסוג "הדר", רק 8-9 מינים עיקריים משמשים לפיתוח עשרות זני-עצים נותני פרי.
2. בני הסוג פורטונלה (קומקוואט) – FORTUNELLA, הם מינים של עצים קטנים / שיחים גדולים, ירוקי עד נושאי פירות מעוטי או חסרי פלחים בד"כ. בסוג נכללים 3-4 מינים.
3. הסוג פוניצרוס – PONICERUS, כולל דווקא עצים נשירים, מהם משמש כנה להרכבות, המין פוניצרוס תלת-עלה.
(יש במשפחה 10 סוגים. מביניהם ידועים יותר הסוגים: (4) קזימירואה CASIMIROA (ספוטה לבנה). (5) פיגם RUTA. (6) סווריניה SEVERINIA. (7) מורייה MURAYA).
בגלל חשיבותם הכלכלית של פירות ההדרים ומתוך רצון לקבל עצי-פרי משופרים, מתקיים טיפוח מתמשך של מינים וזנים, יחד עם הכלאות רבות.לפיכך קשה למדי לזהות את תכונותיהם המקוריות של ההורים בתוצרי הטיפוח.בתוך פרקי זמן קצרים יחסית, מופיעים עוד ועוד זנים מצטיינים שמחליפים זנים קודמים.
המטפחים רוצים להשיג תכונות של: * עסיסיות וטעם מיוחד. * קליפה צבעונית ומתקלפת בקלות. * צורת פרי וצבע מושך של הציפה. * יבול גבוה. * עץ נח לקטיף ולא קוצני.
* עמידות גבוהה בפני מחלות ומזיקים.

אפשר ורצוי לגדל את עצי ההדר גם בגינה הביתית ולהנות מתכונותיהם. הם ירוקי עד וניתן בגיזום גבוה אף לחסות בצילם. הפריחה ריחנית ונעימה. הפרי מתאים למאכל טרי, לתיבול משקאות ומאכלים, למיץ טרי, לשימורים ותרכיזי מיץ, לתעשיית ריבות, למרקחות ולממתקים.
הדרים רבים מתאימים לשמש כמשוכה גבוהה וסבוכה. הם טובים כרקע רענן וכהה לצמחי גן יותר נמוכים. הם דקורטיביים למדי כבודדים בגן ואף במיכלי גידול ובפאטיו, מרפסת ועל גג.
מיני הפורטונלה (במיוחד), אך גם אחרים, מקובלים מאוד בגידול מנונס כצמחי בונזאי בעציץ.

ב. רשימת המינים והמכלואים העיקריים שמקובלים בגידול מסחרי ובגינון
בסוג הדר – CITRUS

אתרוג – C .MEDICA

- פומלו – C .MAXIMA (GRANDIS)

- פומלית – C .GRANDIS X C.PARADISI

- אשכולית – C.PARADISI

- לימון חמוץ (הדר הלימון) – C .LIMON

- לימון מתוק (לימטה) – C .LIMETTA

- חושחש – C .AURANTIUM

- תפוז (תפוח זהב) – C .SINENSIS

- מנדרינה (טנג`ארין) – C .RETICULATA (C.TANGERINE)

- קלמנטינה – C .VAR NOBILIS (C.CLEMENTINE)

- קלמונדין (תפוז רך) – C .MITIS

בסוג פורטונלה/קומקוואט FORTUNELLA

- קומקוואט כדורי – F .JAPONICA

- קומקוואט סגלגל – F .MARGINATA

- לימקוואט – VAR.FORTUNELLA x C.LIMON

בסוג פוניצרוס PONICERUS
- פוניצרוס תלת עלה – P.TRIFOLIATA

ג. טבלת הזנים העיקריים של ההדרים ותכונותיהם:
מצורפת ב"הורד קובץ" בתחתית הדף (או בלחיצה על הלינק)

ד. התכונות הבוטניות של ההדרים
צמיחת עצי ההדר
מתקיימת בכמה גלים במשך השנה.
פרט ללימונים ואתרוגים, שבהם אין מועדי לבלוב מאוד מוגדרים והלבלוב מתמשך במשך השנה, מועדי הצמיחה והלבלוב של ההדרים מוגדרים וחלים 4 פעמים בשנה.
בשנים חמות רגילות, הלבלוב הנמרץ ביותר חל בפברואר-מרץ. הוא מביא לצמיחת הרבה ענפים קצרים עם ניצני פריחה שמתרחשת במרץ-אפריל.
אח"כ מגיעים גלי לבלוב ביוני-יולי, בספטמבר-אוקטובר ובתחילת החורף – נובמבר-דצמבר.
באיזורים קרים או בשנים קרות וגשומות במיוחד, צמיחת הלבלוב של תחילת החורף נדחית והלבלוב האביבי מתמשך עד אפריל. אז ישנם 3 גלי לבלוב.
בסיומו של גל צמיחה והתארכות הענף, נושר קודקוד הצמיחה האמירי. לפיכך, המשך ההתארכות של הענף נעשית בגל הלבלוב הבא, מפקע צדדי. ענפי ההדר הצעירים יוצאים על-כן ב"קוים שבורים" שמתיישרים רק בהתבגרות (והתעגלות) הענף.

עלי ההדר מגיעים בתוך פחות מחודשיים אל גודלם הסופי. צבעם בהיר מאוד בתחילה ואין לראות בכך מחסור בהזנה. הם מתכהים עם התבגרותם.
בטמפרטורות קרות (מתחת ל-10 מ"צ) או חמות מאוד (מעל ל-30 מ"צ) מצטמצמת מאוד ההטמעה. בעונות האביב והסתיו, מתרחשת ההטמעה הנמרצת ביותר, בדומה לשאר העצים ירוקי העד הסובטרופיים.

שורשי ההדר צומחים ברצף, כל עוד הקרקע לחה והטמפרטורה שלה אינה יורדת מתחת ל-13 מ"צ (הפסקה צפויה בדצמבר, ינואר, פברואר).
פגיעה ברצף הצימוח של השורשים, עלולה להיגרם כתוצאה מהתייבשות קרקע והיא מביאה לעיכוב בצמיחת הענפים ובלבלובי העלים, יחד עם פגיעה בהתפתחות קליפת הפרי.

הפריחה בהדרים מתחילה בהתמיינות פקעים בערך בתחילת ינואר. הפריחה מתרחשת אצל רובם בחודשים מרץ-אפריל. גלי חום והתייבשות קצרה, מביאים להתמיינות של גלי פריחה נוספים. ישנם מופעי פריחה נוספים בעצי לימון ואתרוג. כך מתאפשרת צמיחה והבשלה של פירות לאורך השנה.
אצל בני הסוג קומקוואט, הפריחה והלבלוב האביביים מתאחרים יחסית לשאר ההדרים.

הפריה ונשירת חנטים אצל ההדרים – פרחי ההדרים לבנים וריחם נעים. הם כשירים להאבקה באמצעות חרקים 2-3 ימים מפתיחתם. לאחר 7-8 ימים מפתיחתם, מרבית הפרחים נושרים באופן טבעי. אצל הנותרים, לאחר שבוע נוסף ינשור העלי והשחלה תתחיל להתפתח לפרי. עד לתחילת יוני, נמשכת באופן טבעי נשירה של חנטים. כ-60% מהפרחים לא יחנטו. כ-80% מהחנטים לא ממשיכים להתפתח. רוחות, שרב פתאומי, מחסור מים לשורשים (צמא), מעלים את הנפילה ולבסוף רק 1% עד 5% מכלל הפרחים יגיעו, כמקובל באופן נורמלי, לפרי בשל וראוי לקטיף.
מניעת רוחות ומניעת צמא הכרחיים להשגת יבול נורמלי.

הבשלת הפרי נמשכת מעל לחצי שנה. הפרי שנשאר בצד המוצל של העץ, עשוי להמשיך ולגדול לאיטו ובחלק מהמינים – להישמר גם 11 חודשים לאחר הפריית הפרח.
בד"כ הפרי גדל ברצף, וכל עוד אין הפרעות הזנה והשקיה נפחו גדל מדי יום בקצב אחיד למדי.
מחקרים מראים שתפוז שמוטי מוסיף בממוצע כ-1.5 סמ"ק מדי יום לנפחו הכולל.
מנדרינות בממוצע כ 0.8-1 סמ"ק
לימון בממוצע כ 1 סמ"ק
פומלית, אשכולית בממוצע כ 2.5-3 סמ"ק
פומלו בממוצע כ 3.5 סמ"ק
מעניין שקליפת הפרי לא מתפתחת בקצב אחיד כמו כל הפרי.
בחודשים הראשונים, הקליפה מתעבה וצומחת בצורה נמרצת בעוד הציפה (תוכן הפרי) גדלה בקצב איטי ביחס אליה. החל מיוני, במשך 3-4 חודשים, גדל תוכן הפרי ונוצרים בו שקיקי המיץ והזרעים. והקליפה, שאינה צומחת כמעט, נמתחת ונעשית דקה. בתקופה זו, טעות בהשקיה עלולה לגרום להתבקעויות קליפה ואף לנשירת פירות.
לקראת הסתיו, הקליפה שוב ממשיכה להתעבות ובתוך הפרי, שקיקי המיץ מתמלאים במיץ, שנעשה פחות ופחות חמוץ עד להבשלה. מניחים ששבירת הצבע של הקליפה, ומעבר מירוק כהה לגוון בהיר, מסמנים את תחילת ההבשלה. בקטיף מוקדם מדי, לא תעלה בהמשך, המתיקות של הפרי המאוכסן. עם זאת תעלה במעט כמות המיץ, מבלי שתעלה החמיצות – והטעם המורגש מעט יותר מתוק.

ה. ריבוי הדרים
ריבוי הדרים נעשה באמצעות שתילים מורכבים (מקובלות הרבה שיטות הרכבה, לרבות הרכבות מיקרו). באופן כמעט מוחלט, עץ לא מורכב, שיצמח מזרע של פרי טעים שנוצר בהפריה, יהיה קוצני ובעל צימוח יובנילי, חסר עמידות בפני מחלות וטעם הפרי (המועט) יהיה שונה מהטעם המקורי.
על-כן מנצלים את תכונות הפרי של העץ המבוקש, כדי להרכיב אותו על כנה בעלת תכונות שישנן לעץ המשמש לכנה. בכך מקנים התנגדות למחלות המתחילות בשורש ומוסיפים יכולות של פיתוח טוב של השורשים באדמות השונות. יש בכך גם השפעה על המרצת כניסת העץ להנבת פרי ולקביעת גודלו הסופי.
כמו-כן, גם לכנה יש השפעה על טעם הפרי.
ריבוי נוצלרי בהדרים
תופעת עובר נוצלרי, שלא נוצר בהפריה, קיימת בזרעים רב-עובריים, אצל מרבים בני הסוג "הדר". מהעובר שנובט מתקבל עץ, שניתן לאפיין את תכונותיו (בהכללה):
• בעל צימוח נמרץ – יובנילי. לעיתים צמיחת גזע בעל צלעות וענפים יותר קוצניים.
• העץ מאחר בהבשלה ונותן פרי דומה מאוד לפרי העץ המקורי. בד"כ פחות פורה.
• נקי ממחלות וירוס ופטריות, אפילו אם היו כאלו בצמח האם.
• ניתן לראות בו שכפול גנטי של זרע נתון מצמח האם.
בכדי להשיג תוספת של פוריות והקטנת צימוח וגטטיבי מיותר וקוצני, משתדלים לקחת רכב מחלקי עץ מרוחקים ככל האפשר משלב הנבט. על כן חוזרים מספר פעמים רב על הרכבה וגידול "צמרת נוצלרית" ומתרחקים בכך בזמן קצר יחסית, מההרכבה הראשונה ומהצמח המקורי שהתפתח מעובר נוצלרי.
אגב – מעוברים נוצלריים שנוצרו בזרעים שונים מאותו העץ, יש ומתקבלות תכונות גנטיות מעט שונות אלה מאלה. ואכן קורה שאותו זן של פרי הדר, יהיה מעט שונה ממשתלה למשתלה.

ו. נטיעת עצי הדר
בחירת מקום
– לעצי הדר נדרש מרחב בהתאם לגודלם, במקום עם שמש מלאה ולא במדשאה. חשוב למצוא מקום מוגן ככל הניתן מרוחות. במקום מוצל נמנעת פריחה. בתוך הדשא הם יסבלו מעודפי מים וממחסורי דישון.
עונת הנטיעה – אפשר לטעת כל השנה, אך עדיף לטעת באביב לקראת העונה החמה. בחום הקיץ, ההתבססות והצמיחה יותר ממושכות ונמרצות.
חשוב להלבין את הגזע, או לעטוף ולתת לו צל, למניעת כוויות שמש. קליפת ענף או גזע שנחשפת לשמש, נפגעת מהחום. תמותת רקמת הקמביום שמתחת לקליפה, עלולה להביא לתמותה של ענפים ואפילו של כל השתיל.
מהלך הנטיעה
1. בשטח נקי, מכינים תחילה את ההשקיה ואת הבור, שעומקו יהיה כגובה גוש השורשים של השתיל.
2. ממלאים בתחתית הבור עפר מעורב בקומפוסט, עד לגובה של שליש מהבור. יש לטעת כך שהשליש העליון של גוש השורשים ישאר מעל לגובה פני הקרקע, כדי להפחית ריקבון בצוואר השורש.
3. מציבים את השתיל בבור ורק אחרי כן חותכים ומסירים את השקית שעטפה את בית השורשים כדי שגוש השורשים לא יתפורר.
4. ממלאים בעפר עם קומפוסט, מסביב לשורשים ומהדקים קלות. אח"כ יש לכסות בתלולית עפר את גוש השורשים שבולט מהקרקע ולהשלים דפנות עפר ולהשלים דפנות עפר לגומת ה"צלחת" מסביב לשתיל.
5. משקים בהצפה את גומת השתיל. חוזרים כעבור יומיים על השקיית הצפה ואחרי-כן מדי שבוע משקים כנדרש. כאשר מציבים טפטפות לעץ צעיר, יש לדאוג שיתקיים טפטוף על פני גוש השורשים, כדי למנוע השקיית-צד, שמשאירה את גוש השורשים בתוך כיס אויר ללא מים.
עיצוב שתיל צעיר
בד"כ שתילים שנמכרים במשתלה, נושאים כבר התחלות של 3-5 ענפים. אם עדיין לא רואים צמיחה של ענפים שמופנים ברווחים שווים סביב היקף הגזע, יש לקטום את האמיר בגובה 60-80 ס"מ מהקרקע ולעודד בכך פריצת קודקודי צמיחה אל ענפים צדדיים.
בעץ שמיועד למטרת צל בגינה, כדאי לאפשר תחילה צמיחה אמירית גבוהה.
יתכן ונדרשת לכך תמיכת ענף ראשי כלפי מעלה בעזרת סמוכה. רק מעל לגובה מתאים (כ-120 ס"מ מעל לקרקע) קוטמים את האמיר לעידוד פיצול ענפים.
[הערה: כל שתיל שנועד לעיצוב במיכל גידול, או כבונזאי, יש לגזום בהתאם לצורה המתבקשת].

ז. השקיית עצי ההדר
ההדרים זקוקים להשקיות רצופות. עליהן להיות מותאמות לגודלו של העץ, למקומו בסוג הקרקע ובאיזור הגאוגרפי ובתנאים מקומיים נוספים.
בעונת הפריחה, החנטה, צמיחת הפרי, וההבשלה, כל פגיעה בסדירות ההבשלה והפחתת כמויות מים הנדרשות לעץ, יביאו לפגיעה בפרי.
עודפי מים ואדמת ביצה, ללא אוורור לשורשים – גורמים לתמותה.
לביסוס מערכת שורשים גדולה ועמוקה, משתדלים להשקות במרווחי זמן מספיק גדולים ובמנות מים גדולות החודרות עמוק.
בקרקע חולית-קלה, או במדרון (ובמיוחד זה הפונה לדרום), יש לצופף את מרווחי ההשקיה.
יש להעדיף השקיה בטפטוף. צינור הטפטפות צריך להקיף את הגזע ולכסות שטח הולך וגדל בהתאם לצמיחת העץ. (כאמור לעיל, חשוב להציב טפטפת על גוש השורשים של השתיל הנטוע כדי למנוע כיסי אויר בגוש השורשים).
באיזורים מרובי אבק במיוחד, מומלץ לשטוף את הצמרת של העץ הצעיר, פעם=פעמיים במשך הקיץ.
• רצוי לתת חיפוי קרקע מעל לטפטפות (בכל איזור השורשים) כדי לשמור על לחות הקרקע. לזכור – אין לתת חיפוי ברדיוס של 30 ס"מ סביב הגזע, מחמת החשש למחלות צוואר השורש.
• תמיד לזכור ששינוי טמפרטורה ורוחות יבשות, מחייבים שינוי / תוספת במנות המים המומלצות בטבלה הסכמטית המובאת להלן (הטבלה ביסודה ממעטת בכמויות המים, בהתחשב במחסור המים).
השקיית הדרים שנשתלו במיכלים
הם דורשים מצע מנוקז עם מספיק חומר אורגני (קומפוסט) שסופח מים. נותנים השקיות תכופות וגדושות, עד לנגירת עודפי מים מפתחי הניקוז, כדי לשטוף מלחים מאיזור השורשים.
להדרים במיכלי גידול, גם הדישון (בדשן שחרור איטי) חייב להנתן במנות קטנות מאוד ורצופות.

רווחי זמן מומלצים בין ההשקיות וכמויות מים מינימליות, בליטרים,
הנדרשות בממוצע לעץ מדי יום
הצריכה בחודשי הקיץ (יוני, יולי, אוגוסט, ספטמבר).
שימו לב – בעונת המעבר אפריל-מאי ואוקטובר-נובמבר מפחיתים כ-10-20%
הטבלה מצורפת בתחתית הדף ב"הורד קובץ"

* השקייה בהמטרה פחות חסכונית, ועל-כן יש "לצופף" את ההשקיות ולהוסיף כ-10% לכל מנת מים.
כמות המים (בליטרים) בכל השקיה, תהיה מכפלת הכמות היומית המותאמת לאיזור הגאוגרפי, במספר ימי המרווח שבין ההשקיות, המותאמות לגודל העץ.
לדוגמא – עבור עץ שגובהו 3 מ`, נטוע בקרקע בינונית בהר גבוה, תינתן באמצע הקיץ מנת מים של (6 ימים X 12 ליטרים) – 72 ליטרים.
אם העץ מושקה בהמטרה, ידרשו לו לפחות 80 ליטר מדי 5 (!) ימים.

הערה: בכדי למנוע המלחה, מומלץ פעם בחודשיים לתת השקיה כפולה לשטיפה.

ח. דישון
עדיף מתן קומפוסט המאפשר שמירת קרקע לחה עם אוורור ומונע המלחה פתאומית, שעלולה להגרם בדישון כימי.את הקומפוסט מפזרים על השטח שמתחת לנוף העץ, ומצניעים קלות. בהתאם לגודלו של העץ, נותנים בתחילת הקיץ 10-15 ליטרים של קומפוסט ומוסיפים כמות דומה בסתיו, לפני הגשמים.
לחילופין, אפשר לתת מדי שלושה חודשים הומוס, עפ"י הכמויות המומלצות על האריזה המסחרית.
לעצים צעירים מאוד, ולהדרים במיכלים אפשר לתת דשן בשחרור איטי. את הדשן, כאשר ההשקיה בטפטוף, יש להקפיד לשים מתחת לטפטפות.
כל דישון כימי (וישנם דשנים מסחריים רבים) ינתן במנות קטנות למנוע צריבות.
סימני מחסור ביסודות הזנה
עודפי חנקן, עלולים להגרם בהתפרקות קומפוסט בעונה חמה, כאשר לא ניתנת בהשקיה – שטיפה מספקת. הפגיעה בעץ יכולה להתבטא בנבילה וקמילת עלים.
מחסורי חנקן, גורמים להצהבת עלים (בוגרים) בין העורקים, וניתן לשפר את קליטת החנקן הקיים בקרקע ע"י תוספת של ברזל מסיס (כילאט).
מחסור זרחן, עלול לגרום לעצירת גידול ולהופעת כתמים עם ניקוד צהבהב ועורקים חומים-אדומים בעלים.
מחסור סידן, גורם להקטנת הלבלוב והתפתחות עלים יותר ויותר קטנים ומעוותים, עד לעצירת לבלוב והתייבשות עלים צעירים.
מחסור באשלגן, גורם בתחילה להצהבה של עלים ובהמשך להשחמה והתייבשות של קצה העלה (בצורת ראש חץ).
מחסורים במיקרו אלמנטים, (כמו מוליבדן, בורון, אלומיניום, מגנזיום, מנגן ובמיוחד אבץ) משפיעים על מחסורי אינזימים בעץ וגורמים לעיוותי עלים ולהחלשת קליפת הפרי (היסדקות) בחלק ממיני ההדרים.

ט. הגנת הצומח בהדרים
חשוב מאוד לרכוש שתילים ממקור מובטח, בו מייצרים שתיל ממקור צמחי עמיד למחלות ונקי מוירוסים.
מחלות
ברב המקרים, עודפי לחות בשורשים וסביב הגזע מעלים את פגיעת המחלות. הגורמים למחלות הן פטריות שונות ובקטריות, שכולן מתקיימות בסביבה לחה.
מגע ענפים, עלים ופירות בקרקע מעלים את הסיכון להידבקות העץ בפטריות ובבקטריות המתקיימות בקרקע. על-כן נגזום ונגביה את נוף העץ לפחות ל-50 ס"מ מעל הקרקע.
בנוסף לכך – השקיה בהמטרה עלולה להתיז עפר נגוע במחלות ולגרום לפגיעה שתתחיל מלמטה ותעלה בעץ כלפי מעלה.
יש להרחיק מהגזע חיפויי קרקע שונים ועשבייה, שעלולים לשמש מעבירי מחלות.
מחלות פטריה
כימשון-פיטופתרה
– גורמת לריקבונות שורשים עליונים וצוואר השורש. פוגעת גם בגבעולים ובבסיסי עלים ויוצרת עובש חום בפירות.
מגלת-פוזריום – פוגעת בשורשים ומתפשטת לצינורות ההובלה בעץ. פגיעה קשה נראית כמו צמא פתאומי והתייבשות העץ.
דוררת-ורטיציליום – פטרית קרקע, תוקפת בעיקר שורשים של עצים חלשים וצעירים.
אלטרנריה – פטריית עובש, הפוגעת בפירות צעירים ולעיתים רחוקות גם בעלים צעירים.
מלסקו – פטריה המתפשטת מהשורשים אל הענפים, גורמת להתייבשות צינורות ההובלה בעץ ומהווה גורם תמותה מדבק ביותר, המחסל פרדסים שלמים. כיום משתדלים למכור שתילים עמידים למחלה, אך במקרה של תמותת חלקי העץ – יש לסלק מיד את כל העץ ולשרוף את כל חלקיו. רק לאחר חיטוי קרקע יסודי וסניטציה שתמנע שאריות פטריה, אפשר יהיה לשוב לטעת עץ הדר באותו המקום.
נגד פטריות מרססים בתכשירי גופרית (כמו: הליוגופרית, סולפוזול) וכן בפונגיצידים (כמו: ספריל, מנצידן, גניקן).
מחלות בקטריות
ארויניה
(מינים שונים) – פוגעת בחלקי הצמח העליונים. גורמת לרקבונות של בסיסי-עלים ופירות.
גרב בקטרי-פסאודומונאס (מינים שונים) – הפגיעה בניקוד על פני העלים ובעיקר בפרי וכן בצינורות ההובלה בצמח.
נגד מחלות בקטריות משתמשים בעיקר בתכשירי נחושת, קוציד וכד`.

מזיקים
יש לזכור שלמרבית המזיקים יש אויבים טבעיים, שמועילים לנו ומצמצמים מאוד את הפגיעה. שימוש מופרז בקוטלי חרקים – פוגע גם באלה שמועילים לנו וכן מביאים להתפתחות דורות-מזיק שעמידים לחומרים. קוטלי חרקים פוגעים בדבורים ובהאבקת פרחים. רק בהשגחה רצופה, כאשר מתגלה נגיעות ודאית במזיק- יש לתת ריסוסי תגובה.
לתשומת ליבך: קוטלי המזיקים משתפרים ומוחלפים כל הזמן. כדאי להתעדכן מדי פעם.
כיום משתמשים בחומרים ידידותיים לסביבה המונעים גידול חרקים (מג"ח) ובאמצעים פיזיים (רשתות, לוחות הדבקה צהובים לחרקים), כדי להפחית רעלים. כמו כן, נכנסת יותר ויותר לוחמה ביולוגית ע"י טיפוח אויבים טורפים (כמו הצרעות: אפידיוס, דיגליפוס, ארטמוצרוס ובעיקר אנאגירוס). או אקריות טורפות כמו: פיטוסיאיולוס, ניאוסיאיולוס. וכן הפשפש: אוריוס, ה"יתוש" (יתוץ): אפידולטס, חיפושית: רודוליה קרדינלס (נוביוס) ונוספים.

אקריות, ובעיקר אקריות בעלות גוון חום-אדום, תוקפות במציצה את תחתית העלים ואת קליפת הפרי עד לידי כך שנגרמים כתמי כסף בפרי ונשירת עלים.
האקריות הן פשפשים זעירים וזריזים שמוצצים מהצמח ומופצים בעיקר ע"י רוח.
אקרית החלודה של ההדר – היא אקרית המזיקה ביותר. אליה נוספות: אקרית אדומה - מזרחית ואקרית ארגמנית.
יוצאות דופן הן אקריות הפקע, שמתפתחות בתוך פקעי הצמיחה. צבען בהיר והמציצה שלהן יוצרת עיוותי עלים קשים ומביאה לעצירת הצמיחה של העץ.
חומרי הריסוס האפשריים: גניקן, נימפר (אקוגן), אקרין (מכתשים), נימגארד (אורגני שלי), נוידוזאן (אויריש), 50-PT, ואקריות טורפות כנ"ל.

כנימות – ההדרים פחות רגישים לכנימות עלה, שבוגריהן מעופפים. הם יותר פגיעים לכמה כנימות אחרות, שביציהן מועברות ע"י חרקים אחרים (נמלים, חיפושיות וכיו`ב). גם כנימת שעווה פלורידית וכנימות פסיק (כ. המוץ) פחות נפוצות כיום.
בעבר היתה נגיעות גבוהה בפירות ובעלים בכנימות מגן אדומה וחומה. היום הכנימה האדומה, כנראה עם פיתוח תנגודת לחומרי הדברה ישנים, מתחילה שוב להוות מזיק רציני.
כנימות קמחיות כמו קמחית חבויה, קמחית ההדר ובעיקר קמחית כדורית, הן מזיקים הפוגעים בצמיחה מחד ובעיקר בקליפת הפרי באיזורי העוקץ ובמקומות מגע של פרי שכן או עלים בקליפת הפרי מאידך.
ריסוסים אפשריים נגד הכנימות: ברק, נימפר, סימשופר (אקוגן). שמן פרפין-פרומנל. (אולי טייגר- ולא על פרי!!), וכמובן טורפים טבעיים המשמשים בלוחמה ביולוגית.

תריפס ההדר – הצעירים (ה"נימפות") מופיעים באביב. בכל הדרגות-מוצצים עלים ופגיעתם ניכרת בעיוותי לבלוב צעיר. הדרגות הצעירות מוצצות / "מגרדות" את קליפת הפירות הצעירים וגורמים לכתמי קליפה שעמיים ולניוון פירות.
ריסוס אפשרי: כמו לאקריות כנ"ל בתוספת: טימור C (אורגני שלי), טרייסר סופר (אגרוכם) ועוד.

עש (זבוב) המינהדר – עש קטן שבעונות החמות זחליו / רימותיו נוברים בתוך העלה ומקבלים בכך הגנה ע"י מעטפת העלה. בעלה הנגוע נראות מחילות מפותלות של אכילת הזחל. בעלים צעירים נוסף עיוות קשה. העלים הנגועים מתייבשים ולעץ, במיוחד הצעיר, נגרם נזק כבד.
המזיק עשוי להעמיד יותר מדור אחד בקיץ. רימות שהתגלמו עשויות לשרוד בעונת החורף, למרות שבעונה קרה אין המזיק פעיל.
הדברה אפשרית: בהגמעה, או בריסוס של חומרים סיסטמיים (שמשתלבים ומוסעים עם המיצים בתוך רקמת הצמח, ובכך הופכות אותו "רעיל" לתקופת מה) למשל: קונפידור, קונפידנס, מוספילן ודומיהם.

זבוב הפירות הים-תיכוני – זהו מזיק עולמי, רב-פונדקאים הפוגע בפירות לחים. גודל הבוגרים הצבעוניים מתקרב לגודל של זבוב הבית.
עם תחילת שינוי הצבע בקליפת הפרי, כ-5-7 שבועות לפני ההבשלה, הזבובה מחדירה צינור הטלה דרך קליפת פרי דקה ומטילה צרור ביצים. בפירות הדר שקליפתם מעובה, ההטלה אינה מגיעה לציפה. על כן אלה אינם נפגעים. אבל בפירות הקליפים (ראה רשימה לעיל) הנזקים קשים למדי. בהתקדמות ההבשלה נראה כתם בהיר בקליפה סביב כל נקודת הטלה.
מהביצים מתפתחות תוך 3-4 שבועות, רימות לבנות קטנות, הניזונות מציפת הפרי וגורמות גם לריקבונות משנה. הרימות הבוגרות נופלות לקרקע (לרב עם פרי נגוע שנשר) ומתגלמות בתוך הקרקע. שם הן ממתינות לבקיעה המתקיימת באביב הבא.
הבוגרים שבקעו מהגלמים מתקיימים על נוף צמחים שונים, ועשויים לעבור במעופם מרחקים ניכרים. הם מנצלים כל הזדמנות להתרבות ולהטיל על פירות לפני הבשלתם. בהדרים – הטלה עיקרית מתקיימת באוגוסט וספטמבר.
הדברה אפשרית: תליית מלכודות דבק צהובות. מלכודות פרומונים שונות. מלכודות ביופיד. ריסוס סקסס. כיסוי העץ ברשת נגד חרקים. פיזור טורפים טבעיים. פגיעה בתחרות על היתרבות, בפיזור זכרים מעוקרים (פעולה בינלאומית להדברת המזיק). חשוב לסלק פירות נגועים ולא לאפשר הירקבותם על הקרקע.