משתלות יגור
ורדים >  

מידע כללי

איך לטפל בורדים בגינה?
מאת: יעקב עציון

הורדים הם צמחים רב-שנתיים ועשויים, עם טיפול נכון, להאריך שנים בגינה. בגינות קיימים הרבה זנים של ורדים, שמתאפיינים בצורות ותכונות שונות. ישנם המשמשים כצמחי כיסוי, או ננסיים וכן שיחים בגבהים שונים וגם ורדים מטפסים.
הורדים נטועים בגינה או במיכלים.
מחוץ לחממה או באיזורים חמים מאוד, הם נשירים מותנים ואינם פורחים בחורף.
חלק מהזנים, בעיקר בעלי הפרחים הגדולים, נושאים פרח בודד בקצה הענף. האחרים ברובם נושאים כמה פרחים בקצה כל ענף.
ישנם ורדים הפורחים פעם אחת בשנה. אך רב הזנים פורחים לאורך הקיץ בין האביב לחורף הבא, בכמה גלי פריחה.
ורד שנשתל במקום עם שמש – יפרח יותר יפה. אם יישתל במקום מוצל, הוא עלול לא להגיע כלל לפריחה.חשוב להבטיח ניקוז טוב לקרקע, או למיכל בו שתול הורד, כי יחד עם ההשקיות הרצופות, נדרשים לשורשים: אוורור טוב וכן מניעת הצטברות מלחים.

זיבול ודישון
לפני הלבלוב באביב, רצוי לתת לצמח קומפוסט ולא זבל.
בהתאם לגודל הצמח מפזרים 2-10 ליטר קומפוסט סביב הצמח ומערבבים בתיחוח-קל עד לעומק 5 ס"מ של פני הקרקע.
במשך עונת הצמיחה והפריחה – בקיץ, יש לתת דישון במנות סדירות. באדמות רגילות נותנים מידי חודש מנה קטנה של דשן המכיל חנקן-זרחן-אשלגן (למשל 20:20:20) ולהימנע בכך מצריבת-המלחה שעלולה להיגרם ממנה גדולה.
אפשר לדשן בגרגרי דשן בשחרור איטי ולזכור לפזר אותם מתחת לטפטפות. גם אותם נותנים 2-3 פעמים בין האביב לסתיו, רצוי לאחר גמר של גל-פריחה.
בקרקעות יותר עניות, במידה והעלים מצהיבים או מגלים סימנים של שינוי צבע סביב עורקי העלה, כדאי להוסיף דשן עם מיקרו-אלמנטים.

חיפוי קרקע
חיפוי קרקע סביב הורדים, שומר על הלחות ועל קרירות הקרקע וכמובן מונע התפתחות של עשבים.
בחיפוי אורגני (שאינו יריעת פלסטיק) חיוני למנוע מגע בין החיפוי לבין הגזע של הורד, בכדי למנוע הדבקה במחלות הפוגעות בצוואר השורש או באיזור ההרכבה.

השקייה
הורדים זקוקים להשקיות רצופות וסובלים ביובש. לא נדרשת להם לחות אויר גבוהה, אך באיזורים יבשים נדרשים יותר מים.
תמיד יש להעדיף השקיה שאינה מרטיבה את עלי הורד. על-כן רצויה השקיה בטפטפות או במתזים מתחת לנוף. ולא בממטרות!!!
בכל עונת הצמיחה, ובהתאם לטמפרטורה ולגודל הצמח, נותנים מדי שבוע מנת מים שתרווה את כל סביבת בית-השורשים.
השקייה של ורדים בעציץ או באדנית, נעשית מדי יום או יומיים, במנה שמביאה לנגירה של 10% מכלל כמות המים, דרך פתחי הניקוז.

גיזומים בקיץ
בשונה מגיזום ורדים בחממות מסחריות, הגיזום בגינה מתחשב גם בצורת הצמח ובאופי הפריחה הרצוי.
(לצורך הגיזום עלינו להצטייד במזמרה חדה, כפפות עבות ובמשחת גיזום למריחת החתכים).
כל קטיף פרחים, או סילוק פרחים שהתייבשו, הוא גיזום בפועל המקצר את אורכו של הענף.
אם נגזום/נקטוף עד לאיזור מעוצה בענף, בערך במקום שבו העלים נושאים 7 עלעלים, נעודד פריצת עיניים (מצויות בחיק העלים) להמשך הסתעפות וצמיחה של ענפים.
פריצת ענפים חדשים תביא בד"כ, לאחר כמה שבועות, לגל פריחה נוסף.
גיזום המקצר ענפים נעשה מעל לעין, במרחק של 3-5 מ"מ ובאלכסון שיורד מהעין ב-45 מעלות אל צידו השני של הענף.
בורדים המשמשים כצמחי כיסוי (לעיתים הם אינם מורכבים), מקובל קציר לאחר התייבשות כל גל פריחה.
באם מתכוונים להשאיר לסתיו ולחורף פירות אדומים-קטנים, שמקשטים מאוד את הצמח בשלכת, לא גוזמים בסתיו אחרי גל הפריחה האחרון.
בורדים מורכבים מופיעים ענפי-מים זקופים וחזקים כשהם מתעצים הם נעשים דקים
וקוצניים – ללא פרחים, יש צורך לקצר אותם מאוד נמוך בקרבת תפוח ההרכבה. באם קיימים מעט מדי ענפי-שלד, יש להשאיר מהם יותר ולאפשר להם להתפצל. אם אינם נדרשים, יש להסירם כליל ולמרוח את החתך, נגד יובש.

גיזום חורפי
בעונת החורף נעצרת הצמיחה של הורד. עד לסוף פברואר, זה הזמן מדי שנה, לקבוע את השלד ואת הצימוח שיתפתח ממנו.
הגיזום נעשה ב-5 שלבים כדי להבטיח שנפעל נכון ונאריך את חיי הצמח.
א. נכיר את אופיו של הורד שבדעתינו לגזום.
נזהה את המקום המעובה של ההרכבה, שנקרא "תפוח ההרכבה" או "לב ההרכבה". נבחין בגילם של הענפים היוצאים מ"תפוח ההרכבה" וזאת לפי צבע הקוצים.
בענף צעיר ובענפי-מים, צבעם ירוק או אדמדם (לפי הזן של הורד).
בענף שהתבגר ונעשה עצי, צבע הקוצים חום כהה. אחרי כן צבעם נעשה חום בהיר והענף עדיין חיוני ונוח לצמיחת עיניים.
אחרי כשנתיים, צבע הקוצים נעשה אפור-כסף ולבסוף לבן עכור וחיוניות העיניים פוחתת מאוד. על-פי הכלל: "ענף שנגזם נעלם-ולא יחזור לעולם", נסמן עפ"י החלטה איזה ענפים חיוניים לא יסולקו.
ב. נגזום ונסלק קצות ענפים גבוהים, ענפים יבשים, ענפי מים (צעירים מדי), כך יתאפשר לנו לבחון שוב את מבנה השלד.
ג. נדלל את הענפים הצומחים מההרכבה ונדאג להשאיר 3 עד 6 ענפים בריאים וחיוניים, כפי שסומנו על-ידינו בתחילה. לפחות חלקם יהיו "צעירים" שיחליפו בעונה הבאה את ה"זקנים".
הענפים שנבחרו לשלד לא יצטלבו בינהם ויהיו, ככל הניתן, פרושים בצורת "גביע".
ד. נקצר את ענפי השלד, בכמה גבהים מפני הקרקע ולא במפלס אחד. הנמוכים יהיו לפחות בגובה מזמרה, מעל ל"תפוח ההרכבה".
העין העליונה בכל ענף שנשאר, תהיה זו שפונה כלפי חוץ ה"גביע".
ה. טיפול אחרון. נסלק שאריות ענפים וזיזים מפני "תפוח ההרכבה". מורחים את החתכים במשחת גיזום, כדי למנוע חדירת יובש ומחלות אל הפצעים.

ועוד כדאי לדעת:
• ורדים מטפסים נוטים לפרוח בסרוגיות, שנה אחת מעט פרחים ולאחריה יותר. אצלם לא מקצרים את מלוא הענפים עד ל"תפוח ההרכבה". אפשר בשנה מרובת פריחה, להמעיט בקיצור ענפים. ובשנה שלאחריה, לאחר הפריחות נגזום יותר ובכך מקרבים איזון שמונע סירוגיות.
• במקרה שמתלבטים, בנחיצותו של ענף, עדיף להשאירו (!) ולהתייחס אליו בהמשך עונת הפריחה או בעונת החורף הבא. כאמור "ענף שנגזם נעלם-ולא יחזור לעולם".
• הפריחה לאחר גיזום חורפי מתחילה כעבור כחודשיים. לכן גיזום הורדים בגינה בהפרשי זמן יוצר גם הפרשים בהופעת הפריחה.
• ניתן לקבל דירוג בפריחה, אם בשיח גזום קוטמים את קצות הלבלוב ההתחלתי, ורק של חלק מהעיניים.

מניעת מחלות ומזיקים בורדים
הורדים רגישים לפגיעות של מחלות ומזיקים.
במקרים רבים כתוצאה מהיחלשות הצמח, עקב צמא, מחסורי דשן או פגיעה ראשונית של מחלה, עלולים להופיע כמה פגעים ביחד.
אולם, לא תמיד אפשר לערבב כמה חומרי הדברה, כדי לתת ביחד ריסוס משולב, על כן נעדיף כמה ריסוסים כדי להשיג הדברה מיטבית.
אם מסתמכים על מעקב שוטף ועל פגיעות שהופיעו בשנים קודמות או בהופעת פגעים בורדים שכנים – ניתן לתת מראש טיפול מונע.
תמיד חשוב לאתר את הפגיעה, מוקדם ככל האפשר. עלים וחלקי צמח שנפגעו אינם נרפאים. במקרה הרצוי – התפשטות הפגיעה נבלמת והצמיחה החדשה תהיה בריאה.

כמה כללים בטיפולי ריסוס נגד מחלות ומזיקים
• חומרים וציוד המשמשים לריסוס יכולים להיות רעילים. יש להרחיקם תמיד מהישג ידם של ילדים. הם נשמרים במקום סגור ומוצל.
• להפריד בין מדבירי עשבים לשאר החומרים. פעולת הריסוס דורשת מרסס מתאים שמעולם לא שימש להדברת עשבים.
• רעלים חריפים מחייבים הגנה של ביגוד ארוך, כפפות שאינן מעבירות לחות, מסכה ומשקפים לשמור על הנשימה והעיניים.
• הכרחי לפני השימוש בחומר ריסוס כלשהו, לקרוא בקפידה את ההוראות והאזהרות המופיעות על האריזה. כך נדע מהי מידת הרעילות של התכשיר, באיזה ריכוז מומלץ להכין את התרסיס (כמעט תמיד רק ערבוב של החומר עם מים) ונוכל לחשב כמה בכלל נדרש לנו בכל ריסוס.
• נעדיף שימוש בחומרי הדברה שאינם פוגעים בבעלי דם חם.
• בד"כ מומלצים כמה חומרים ותכשירים יעילים, להדברה של הפגע שהופיע אצלנו. אין צורך להשתמש בכולם, אך להגברת היעילות מומלץ מדי פעם לגוון את התכשירים ולא להשתמש תמיד רק בחומר אחד.
• לא רצוי לאגור כמויות גדולות של חומרי הדברה. עפ"י הערכת הכמויות הנדרשות אפשר לרכוש לשימוש שנתי בלבד ולא "לגרור" שאריות מיותרות משנה לשנה.
• בריסוסים קטנים, מומלץ להשתמש בתכשירי ספריי הנמכרים במשתלה.
• ישנם חומרי הדברה סיסטמיים, כלומר-מוסעים בצמח. לאחר חדירה מפני העלים והצמח שרוססו, או דרך השורשים בהגמעה עם ההשקייה – החומר נודד בתוך הצמח יחד עם זרימות המיצים שבתוכו, וכך מתפזר בכל חלקי הצמח.
• יש להעדיף ריסוס בשעות הקרירות ובזמן שאין רוח. באם קיימת רוח קלה, חייבים לעבוד עם הגב לרוח ולא לרסס נגד הרוח!!
• להיזהר מחומרים שעלולים לצרוב את הורדים (האזהרה כתובה על אריזת החומר).

מחלות ורדים
המחלות נגרמות מפגיעת פטריות ובקטריות. הן מתפתחות בעיקר בתנאי לחות גבוהה סביב עלי הצמח. על-כן יש להימנע מהרטבת עלים בהשקיה.

קמחון וקמחונית – פטריות שמתגלות תחילה ככתמים אבקתיים לבנים על העלים. בפגיעה קשה נפגעים חלקים ירוקים נוספים (ניצנים, גבעולים) והעלים מצהיבים, מתכווצים ונושרים.
 הטיפול המומלץ: גיפור בתכשירי גופרית (פעם-פעמיים בשבוע) כגון תכשירי הליוגופרית, סולפוזול. גיפור מונע ינתן פעם בשבועיים.
ריסוס בחומר מהחומרים הבאים: גניקן, ספרול, סיסטאן, מנצידן (פעם בשבוע), נימגראד 1% (פעמיים בשבוע)

חילדון – פטריה שגורמת להופעת כתמים צהובים-כתומים בשולי העלים. עם הזמן הם עשויים לקבל גווני חום או אפור. לעיתים תיתכן הופעת כתמים חומים כהים שאינם רצופים בתחילת העלה.
 הטיפול המומלץ: ריסוס בספרול, מנצידן, בנלאט.

פייחת – התפתחות משנית של פטריה על עלים שנפגעו תחילה ממציצת כנימות, נראית כמו שכבת פיח, בעיקר בחלקים היותר מוצללים של הצמח.
 הטיפול המומלץ: שטיפה/ניגוב לסילוק הפייחת ואח"כ ריסוס נגד חילדון וריסוסים נוספים נגד כנימות (ראה בהמשך).

כשותית – כתמים בצבע חום שנראים בתחתית העלה ובצידו העליון. צבעם כתום-צהוב.
 הטיפול המומלץ: גיפור בתכשירי גופרית – הליוגופרית, סולפוזול (פעם בשבוע).

פטריות ריקבון ("עובש") – כגון בוטריטיס, פוזריום, כימשון - פוגעת בצמחים המצויים בלחות רבה וממושכת. הריקבון מתפשט בצמח כמו עובש ומופיע בכמה מחלקי הצמח.
המניעה חשובה ויש להימנע מהרטבת הצמח ולאפשר לעלים להתיבש בשעות היום.
 הטיפול המומלץ: שימוש בתכשירי גופרית כנ"ל. ריסוס בתכשירי נחושת. ריסוס בקוטלי פטריות: סיסטאן, ספרול, גניקן (של אקוגן).

דיפלודיה – ריקבון, לעיתים דמוי עובש, החודר דרך חתכי גיזום ומתפשט בצמח כלפי מטה.
 הטיפול המומלץ: למניעה – יש למרוח את החתכים לאחר גיזום, במשחת גיזום. 
בהופעת המחלה – לסלק באמצעות מזמרה חדה את קטע הענף הנגוע. יש לגזום עד למקום בענף שבו לא נראים סימנים כהים של פגיעה במרכז הענף. כדאי במעבר מענף לענף לחטא את המזמרה (אקונומיקה, כהל, תרסיס בנלאט וכו').

מזיקים בורדים
זחלי פרפרים ועשים – בחלקי העלה נראות אכילות. בשעות היום הזחלים עשויים להמצא בתחתית העלים. רב זחלי העשים (פרפרי לילה כגון פרודניה, לפיגמה) עם התבגרם, יורדים לתפוס מחסה בקרקע מפני חום היום.
 טיפול מומלץ: ריסוס בחומרים "מונעי גידול חרקים" – (מג"ח): אמבוש, סימבוש, סימשופר וכן בתכשירים ביולוגיים המכילים B.T (באצילוס טורנגנזיס). פיזור ספסן על פני הקרקע. ריסוס פירינקס.

חיפושיות (בעיקר מלדרה מטרידה-"חומייני" וזבליות) וחגבניים שונים (כגון: ערצבים, צרצרים וכיוב)– מופיעים כירסומים בקליפות גזע, בשורשים, בצוואר השורש וההמשך מגיע אל העלים.
 טיפול מומלץ: ריסוס בתכשירים ביולוגים המכילים B.T. ריסוס בפירינקס. פיזור פיתיונות ספסן ודיזיקטול על-פני הקרקע סביב הצמח.

חלזונות – לעיתים רחוקות חלזונות שונים או חשופיות (חלזונות ללא בית), אוכלים את מרכזי העלים וקליפות גבעולים ירוקים.
 הטיפול המומלץ: פיזור תכשירים נגד חלזונות (למשל: מתזון), סביב הצמח.
*הערה: יש מי שטוען שקעריות עם בירה בצילם של הצמחים – מושכות וקוטלות את החלזונות.

כנימות עלה – חרקים קטנטנים (עד לגודל 2-3 מ"מ) המופיעים על הלבלוב הצעיר וסביב פקעי הפריחה. הם מוצצים את הצמח.
צבעם של הצעירים ירוק-צהוב. בהתבגרם צבעם חום-אדמדם עד שחור והבוגרים מכונפים ומעופפים. במקרים רבים נראית תנועת נמלים מהקרקע אל "מושבות הכנימה". הפרשת הכנימות מתוקה ומשמשת מזון לנמלים ועשויה לקיים פייחת על העלים.
בהמשך הפגיעה, העלים מסתלסלים, מתייבשים ונושרים.
 טיפול מומלץ: ריסוס בזהר-נוי (תרסיס מוכן) (פעם בשבוע)
וכן בחומר מהחומרים: סימשופר, ברק, נימפר
בהתקפה קשה במיוחד: קונפידור, מלתיון

כנימת עש הטבק – מופיעים כתמים בהירים בעלים ויש חרקים קטנטנים שמצויים בתחתית העלים ומתעופפים בלהקות כאשר מזיזים את הצמח.
 טיפול מומלץ: ריסוס ברק (אקוגן)
עיקר פגיעתן בהעברת וירוסים מצמחים נגועים את הבריאים.

כנימות קמחיות – כמה סוגים של כנימות עטופות בדונג לבן או אפרפר, דמוי צמר. הכנימות יושבות במושבות מרוכזות, סביב צוואר השורש, או בחיק העלים או לאורך העורקים שבתחתית העלה. תנועתן איטית למדי. כתוצאה מהמציצה עשויים חלקי צמח שונים להתייבש. בהמשך ההתקפה כל הצמח עלול למות.
 טיפול מומלץ: ריסוס פירינקס. ריסוס או הגמעה בקונפידור, קונפידנס וכו'.

כנימות מגן – כמה סוגי חרקים מוצצים, המכוסים בכיפות או בדיסקיות, נוקשות יחסית, בצבעים: לבן, כתום, חום עד שחור. הכנימות "יושבות" ומוצצות משני צידי העלה וכן בגבעולים צעירים. תנועתם אינה נראית לעין. ולאחר התקפה קשה – צורת הצמח נפגעת מאוד, העלים מתייבשים ונושרים.
 טיפול מומלץ: ריסוס בפירינקס, טייגר, שמן ריסוס קייצי (או חורפי-בסתיו/חורף) הגמעה או ריסוס בקונפידור, קונפידנס.

אקריות – רשת קורים בהירה, נראית בצידם התחתון של העלים המצהיבים שיש עליהם גם סימני מציצה. על פני העלה ובצידו התחתון מצויים עכבישונים קטנים וזריזים עד לגודל כ-1 מ"מ. צבעם צהוב-כתום או אדום-חום כהה. כתוצאה מהמציצה העלים נושרים. בהתקפה ממושכת, צמח צמא עלול למות.
 הטיפול המומלץ: להגביר השקייה (ללא הרטבת עלים).
ריסוסים (מדי שבוע): ספייד, נימגראד (אורגני שלי), ורטימק, טימור C (אורני שלי), אקרין, טרייסר, סופר-נימפר (אקוגן), גניקן (אקוגן)

תריפסים – גורמים לעיוותים בעלים ובפקעי צמיחה ופריחה, בנוסף לנשירת עלים עלולה להעצר הצמיחה הצעירה, לעיתים נוספים כתמי עלים כתוצאה מהעברת וירוסים ע"י הטריפסים המעופפים.
 טיפול מומלץ: ריסוס באמבוש, מלתיון. הגמעה או ריסוס בקונפידור, קונפידנס.