דישון בברזל

[חנה]

מס' עצים (בעיקר ספיון ואפילו רימונים) ושיחים (גויאבה תותית) בגינה שלנו הופכים כלורוטיים במהירות (נראה כחוסר ברזל אופייני, מופיע בעיקר בעלים הצעירים, ובבוגרים יותר הצהבה אופיינית של שטח העלה בזמן שהעורקים נשארים ירוקים). דשן שחרור איטי, הרבה קומפוסט וחיזוקים של 20-20-20 לא הספיקו. רציתי ליישם סקווסטרין 138 והשאלה היא איך הדרך הטובה ליישם אותו - על העטיפה רשום 50-150 ג' לעץ צעיר האם כדאי להמיס במים? לתת בפעם אחת? כל מס' ימים?....
האם מומלץ לחזור על הפעולה אחת לחודש / רק כשמופיע מחסור?
אשמח גם לקבל הערכת הכמות בנפח (כפית / כוס....) במקום במשקל, אם במקרה ידוע לכם לגבי חומר זה (אין לנו בבית משקל מתאים).
תודות כרגיל!

[ש. כהן-סיון]

נתחיל בכך שהרעל האיום 20/20/20 יכול בהחלט להיות גורם במצב העצים שאת מתארת. ברזל אינו תרופת פלא. אין כלל צורך בו ברוב המכריע של המקרים. יש ממנו די והותר בקרקע, אם-כי בקרקע גירית קשה לצמחים לספוח אותו אליהם. יתכן שהעצים חולים. צרפי תמונות חדות וברורות של העץ כולו ושל תקריב על עלה טיפוסי. לאחר שנבחן את התמונות ננסה לעזור לך.

[חנה]

אצלם ואצרף תמונות, אבל מדוע 20-20-20 מוגדר מבחינתך כרעל?

[ש. כהן-סיון]

אם אינך יודעת, אנסה להסביר.
כמעט כל תרופה שאנחנו לוקחים, ותהיה הסיבה אשר תהיה, מלווה בהוראות מינון מדויקות. כדור, או שניים, של אספירין עושים נפלאות למי שחש בראשו (נתעלם מאלו שרגישים לחומר), אבל 100 כדורים זה סיפור אחר לגמרי ומעת לעת אנחנו קוראים על נסיונות התאבדות באמצעות מינונים כאלו. אספירין הוא חומר ידידותי יחסית. חומרים אנטיביוטיים, סמי שיכוך, או סטרואידים וכיו"ב, הרבה יותר קטלניים במינונים דומים. אבל לא חייבים להרחיק אל רעלי התרופות. אותה תופעה מוכרת בהרבה מיני מזונות. פול מעל למינימום מסוים (הרבה פחות ממנה של אדם רגיל) עלול להיות קטלני ליוצאי גלויות מסוימות שחסר להם גן מסוים. מי שיאכל 10-20 ביצים ביום אחד מסכן את חייו ממש, ואפילו מזון תמים כמו פרי האפרסמון גרם בעבר למוות לכמה שהגזימו בצריכתו.

כך קורה גם עם חומרי דישון לצומח. התרכובת המכונה 20/20/20 היא תערובת של חומצות חריפות מאוד. במינונים זעירים, היא חומר הזנה מעולה. ברם, במינון גבוה מזעיר (לסבר את העין: חצי כפית עד כפית אחת מחוקה ב-10 ליטר מים) החומר משפיע כחומצה צורבת לפני שיש לו הזדמנות להציג עצמו כמרכיב של הזנה. חקלאים עושים שימוש בחומר כיון שפעילותו טובה ומהירה מבחינת הצמח. אבל חקלאים הם אנשי מקצוע שלמדו להקפיד על מינונים מדויקים, ומבחינתם להקפדה יש גם משמעות כלכלית של עלויות. לעומת המקצוענים, הגנן החובב נוטה להגזמה רבתי מתוך אמונה תמימה שאם משהו הוא טוב אזי הרבה ממנו זה טוב מאוד. כבר היה לנו כאן מישהו שפיזר 1 ק"ג מהחומר ב-10 מ"ר דשא ולא הבין מדוע המדשאה נשרפה כליל.

ענין נוסף, ולא פחות חשוב, קשור ברעל הזה והוא זיהום הסביבה בה אנו חיים. דשן מסיס במים כמו 20/20/20 פועל את פעולתו לזמן קצר בלבד כיון שעם כל השקיה נוספת הוא נסחף הלאה מן השורשים אל עומק הקרקע. לכן, גם אם נקפיד על מינון נכון נצטרך להוסיפו כמעט לכל השקיה. בסופו של חשבון יוצא שאנחנו עושים שימוש בכמות רבה של החומר ואחוז ניכר ממנו מוצא את דרכו אל מי התהום שכולנו שותים.

אני מקווה שברור לך עתה מדוע כיניתי חומר זה בשם רעל איום.