עץ תאנה

[meital-e]

שלום,

יש לנו עץ תאנה גדול בגינה שנותן הרבה פרי, אולם הפירות השנה נושרים בכמות די רצינית. מה יכולה להיות הסיבה לכך? ישנה השקייה מסודרת מסביב לעץ.

תודה

מיטל,

[גרטמן יואב]

חכי להבשלה.
מס' הפגות הנושרות לא חשוב .
חשוב כמה פרי מבשיל על העץ.
הפגות הנופלות אינן מחלה או מזיק. הן פגות זכריות שלא אמורות להבשיל.

[ש. כהן-סיון]

התשובה שנתן חברי קצרה מדי, ומסתכנת לכן באי דיוקים וטעויות בהבנת הנקרא. שאלתך חוזרת על עצמה מדי שנה כמה פעמים. כתבנו על כך בפרוטרוט בעבר, ומאחר שאתם ״מסרבים״ לחפש תשובות לשאלות דומות שניתנו בעבר, לא נותרת ברירה אלא להעתיק לכאן שוב ושוב את הדברים. הנה תשובה שנתנה בשנת 2009, כמדומני, לאחד השואלים, בשינויים קלים המתחייבים מן הזמן העובר.
*************

השאלה בדבר פרי תאנה פגוע, בלתי אכיל, חוזרת כאן מספר רב של פעמים, ומן הראוי לכן להבהיר מספר עובדות בנושא לטובת כלל המתעניינים. ראשית נבהיר: התאנה היא עץ דו-ביתי. פרוש הדבר הוא שבצמח הזה יש פרטים שנושאים עליהם פרחים נקביים בלבד ופרטים אחרים נושאים בנוסף גם פריחה זכרית. וכך מכירים בעץ תאנה נקבי הנבדל מעץ תאנה זכרי. ואחרי הקדמה חשובה זו, נשוב להסבר התופעה.

מה שבשפת היום-יום נוהגים לקרוא פרי התאנה אינו אלא תפרחת סגורה. תפרחת זו מכונה בשם פגה, והיא אופיינית לכל בני הסוג ששמו פיקוס. התאנה, כידוע היא מין בסוג זה השייך למשפחת התותיים. הפגה היא מצעית בשרנית אשר עליה ("מבפנים") מסודרים עשרות פרחים קטנים חד-מיניים (כלומר או פרחים נקביים או פרחים זכריים) אשר לכל אחד מהם 3-5 עלי עטיף זעירים. התפרחות על עץ תאנה זכרי כוללות הן פרחי זכר והן פרחי נקבה. לכל פרח זכרי בהן יש 3-5 אבקנים. במקביל, התפרחות הנקביות (כלומר פגות של עץ נקבי שפרחיהן הצמודים למצעית הם נקביים) מאופינות ע"י פרחים נקביים בלבד להם עלי אחד שעל קצה עמודו יש שתי צלקות. מאחר שהתפרחות (פגות) בעצם סגורות, הפריית הצמח קשה במיוחד. וכך התפתחה סימביוזה בין עצי הפיקוס ובין סוג של צרעות קטנות המסוגלות לחדור לפגה דרך "העין" אשר בחלקה המרוחק מהעוקץ הנושא אותה. לכל מין בסוג פיקוס יש צירעה המיוחדת לו וייעודה הפרית התפרחות (הפגות) של אותו מין.

הצרעות החודרות לתפרחת של הזכר מטילות את ביציהן בפרח הנקבי דווקא, כיון שאלו פרחים נמוכים ומאפשרים לצירעה לבצע את פעולתה. תוך כדי תנועתן בפגה הן אוספות אבקנים מהפרח הזכרי אותם הן תבאנה בהמשך לפרחים נקביים על עץ תאנה אחר, בין עץ זכר ובין עץ נקבה, הכל לפי מה שנקרה בדרכן. מן הביצים שהוטלו (בפגות של הזכר!) מתפתחות רימות המתגלגלות בהמשך לצרעות זכרים ונקבות. תפקיד הזכר, כרגיל, הוא להפרות את הנקבה וזו, כאמור, מטילה את הביצים המופרות על עמודי העלי של הפרחים הנקביים. הזכר, שאינו מסוגל לעוף ונשאר כלוא בפגה, מת מיד לאחר הפרית הנקבה. את שאריות השלד שלו ניתן לראות כאשר פוערים פגה של עץ זכר. הנקבות שהתפתחו בפגת הזכר, הופרו והטילו את ביציהן בה, אוספות על גבן הרבה חלקיקי אבקה מן האבקנים הגבוהים שבפגת הזכר. הנקבות שהן בעלות כנפיים, יוצאות דרך "העין" להפרות פגות אחרות בשלב הבא. בשלב הזה נזכור כי מן הביצים שהטילה הנקבה בפגת הזכר בוקעות תחילה רימות, לפני שהן מתבגרות והופכות לצרעות זכרים או נקבות. בגלל אותן רימות, הפגות של העץ הזכרי אינן ראויות למאכל אדם, גם אם הן מגיעות לכדי הבשלה. לרוב הן נושרות כ"פרי בוסר" רקוב חלקית או באופן מלא עקב הנזק שגורמות הרימות הניזונות מפרחי הפגה. מטעם זה, קרוי עץ התאנה הזכרי "תאנת השדה" או בלועזית : קפריפיקוס, שפירושו הוא "תאנת עיזים", כי הפגות ראויות למאכל עיזים בלבד. למרות הנאמר, קורה לעיתים שחלק מהפגות בעץ הזכר לא ניזוקות עד כדי כך ע״י הרימות שהתפתחו בהן, ופגות אלה מבשילות לכדי פרי ״אכיל״. פרי ״אכיל״ זה עלול להיות נגוע ברימות, ולכן בעצם אינו באמת אכיל. חלק מהפגות האלה ששרדו והבשילו תהינה גם נטולות רימות ותהינה לכן אכילות. יודגש כי אלה מקרים ספורים, ובדרך כלל פירות אלה מופיעים בסוף הקץ (נקראים פירות אפילים, כלומר מאוחרים) כאשר מספר הצרעות קטן ועימו מספר הרימות המתפתחות בפגה.

בנבדל מהעץ הזכרי, בעץ הנקבי יש רק פרחי נקבה. לפרחים אלה יש עלי גבוה במיוחד המונע מהצרעות החודרות פנימה ומאביקות את הפרחים, מלהטיל את ביציהן עליהם. התוצאה היא פגות מופרות המבשילות ואשר לא מתפתחות בהן רימות (כמעט ולא, צריך להוסיף, באחוז קטן מאוד עלולה תקלה כזו לקרות). תאנים אלה טובות למאכל אדם וקרויות "תאנת הגן" או "תאנה תרבותית".
נוסיף עוד פרט חשוב להבנת ההתנהגות של עץ התאנה: יש זנים של תאנה שהם פרתנוקרפיים באופן מלא או חלקי. עץ תאנה פרתנוקרפי הוא עץ נקבי שאינו זקוק לצרעה המאביקה כדי לגרום להפרית הפרחים ויצירת הפגה הבשלה (מה שאנו קוראים פרי אכיל). הפגות של עץ פרתנוקרפי, לכן, תמיד תבשלנה מאליהן ותהינה נקיות מרימות. עץ שהוא פרתנוקרפי באופן חלקי, הוא עץ התאנה מזן סמירנה הטורקי שפריו נחשב למבוקש ביותר בגלל איכויותיו. בעץ סמירנה יש שני מחזורי הנבה. המחזור הראשון זקוק להפריה, ואילו במחזור המאוחר יותר הפגות מבשילות מאליהן ללא הפריה, זהו המחזור הפרתנוקרפי. גם בזנים אחרים מוכרת התופעה של מספר מחזורי הנבה. ידוע ומוכר המושג, עוד מימי התנ״ך (אצל ישעיהו הנביא), של ״כְּבִכּוּרָהּ֙ בטרם קיץ״. בכורה היא פגה מוכנה לאכילה שמופיעה מוקדם בתחילת העונה ואינה זקוקה להפריה על ידי הצירעה. מספר הפירות האלה אינו גדול, ובהמשך העץ יניב מחזור שני (לפעמים גם שלישי, תלוי בזן) של יבול רב יותר.

נסכם: התאנה היא צמח דו-ביתי, יש בה עצי זכר ונקבה. פגת הזכר כוללת בנוסף לפרחים זכריים (מתאפיינים באבקנים בלבד), גם פרחי נקבה בעלי עלי נמוך המעודד הטלת ביצים בהם ע"י החרק המאביק החודר דרך הפתח הקטן ("העין"). תוך כדי תנועה בתוך הפגה החרק (מין של צרעה ייחודית) מתכסה אבקה מאבקני הפרחים הזכריים, ובבואה אל פרח נקבי בפגה של עץ נקבה (יש רק פרח כזה בעץ הנקבה) הצירעה תפרה אותו אך לא תוכל להטיל בו ביצים בגלל עמודי העלי הגבוהים מדי ליכולת התימרון שלה. נא לשים לב לעובדה כי בפגות הזכר נותרים הצרעים הזכרים אשר אינם מסוגלים לעוף ומתים מיד לאחר שהפרו את הנקבה. לכן, אם פוערים תאנה (ירוקה, קטנה עדיין) ומוצאים בה צרעונת שחורה קטנה לכודה, כמעט בטוח שמדובר בעץ זכרי.

ועתה לבעיה בה נתקלים רבים. ובכן, ברוב המכריע של המקרים בהן תאנים לא מבשילות ונושרות במצב בוסר חצי-רקוב או כמושות וכיו"ב, מדובר בעצם בתאנה זכרית, או זן כלשהו של תאנת השדה. כפי שהזכרנו לעיל, תאנה כזו עשויה לתת מעט פרי אכיל לקראת סוף הקיץ (פרי אפיל), אך לא מן הנמנע שלפחות חלק מפגות/פרי אלה תהינה נגועות ברימות של הצרעה. עץ כזה מן הראוי להרחיק ולהחליף בעץ נקבה ממקור אמין. האחרונים הם, כאמור, לרוב בכלל פרתנוקרפים ואינם תלויים בצרעה להאבקה, וגם אם חודרת אליהן הצרעה היא אינה יכולה להטיל בהן את ביציה, מהטעם שהובא לעיל, ובכך לקלקל את הפרי למאכל.

ועתה לשאלתך.
לא רק פגות של עץ זכר נושרות לא בשלות לארץ. התופעה עלולה לקרות גם בעץ נקבה שאמור להניב פרי אכיל, עם הפריה או בלעדיה (במקרה של זן פרתנוקרפי). הסיבות לכך שתיים: (1) פגיעה של זבוב הפירות אשר, שוב, גורמת להתפתחות רימות (הפעם של הזבוב) בתוך הפגה המתפתחת. כפי שהוסבר לעיל, נוכחות רימות הנוברות בתוך מצעית הפגה גורמת לחדירה של פטריות ריקבון הגורמות לכך שהפגה נפגעת ונושרת לא בשלה לארץ. (2) העדר של צירעות מאביקות במקרה של עצים לא פרתנוקרפיים (או מחזור לא פרתנוקרפי בזן שעשוי גם להניב ללא הפריה). המקור הכמעט יחידי של צירעות מאביקות, כפי שניתן להבין מן ההסבר למעלה, הם עצי תאנה זכריים, כלומר תאנת השדה, או תאנת העיזים (קפריפיקוס). מסיבה זו, בגידול המסחרי של תאנים לא פרתנוקרפיות שותלים מספר עצי זכר בינות העצים הנקביים המניבים את הפרי האכיל (נהוג לשתול 3-5 עצי תאנה זכריים על כל 100 עצי תאנה נקביים). אם אין תאנה זכר ליד עץ התאנה שלך, על הצירעות המאביקות להגיע אליו ממרחק, וככל שהמרחק גדול יותר כך הסיכוי להגעתן פוחת. תהליך ההפריה הופך להיות אקראי וכך תקרינה שנים של הנבה, אבל גם שנים בהן ההנבה תהיה מועטה או חסרה לגמרי.

הערה חשובה לגבי השקיה:
אני ממליץ לא להשקות כלל, אלא אם כן רואים סימני עקה (עלים שמוטים) ברורים, ובלבד שהעץ נטוע בקרקע עמוקה. אין צורך לדשן תאנה. כל מי שהזדמן לו לעצור ליד עצי תאנה השתולים על פלגי מים בצפון, הבחין בוודאי בעצים ירוקים ומשגשגים שאין כמעט פרי עליהם. הסיבה לכך, כמובן, היא עודף מים המדרבן את העץ לצימוח וגטטיבי מואץ, תוך דחיה נמשכת של מתן פרי. לעומת זאת, בפינות רבות בארץ תמצאו עצי תאנה באזורים נטושים ומתיבשים, ללא מקור מים נראה לעין, והנה הפלא בפלא דווקא עצי תאנה אלה שופעים פרי טעים. בכל מקרה בגינת הבית די בהשקיה מזדמנת, אחת למספר שבועות. יש להמנע מהשקיה בשבועות שלפני הבשלת הפרי, אחרת תקבלו אומנם פרי גדול ועסיסי, מלא נוזלים, אך כמויות הסוכרים בו קטנות וטעמו יהיה בהתאם.