כתבות>כתבות על צמחים>עובדות על תאנים>

עובדות על תאנים                     להורדת הכתבה בפורמט pdf         
מאת יעקב עציון

מקורות התאנה

המין "תאנה" נמנה על הסוג "פיקוס" במשפחת התותיים.

בהשוואה לבני משפחה מאד גדולים, פיקוס התאנה זה עץ ים-תיכוני נמוך (4 – 7 מ') ורחב (4 – 9 מ').

העץ עשוי לגדול על כמה גזעים ואף להגיע במהירות תוך שליחת שורשים ענקיים לממדים גדולים ומפתיעים,. הוא נשיר מותנה (שלכת צהובה), העלים גדולים ומפורצים בעלי 3 – 5 אונות ושעירים בתחתיתם.

מוצא התאנה בארצות המזרח התיכון. לפני כ3000 שנים היא נפוצה מהמזרח בכל הארצות המקיפות את הים התיכון. התאנים הובאו לאמריקה רק לפני כ500 שנים.

בארצנו ידעו לגדל תאנים בתקופות מאד קדומות (ארכיאולוגים מצאו פירות מלפני כ9000 שנים!). היא הפרי הראשון הנזכר בספר בראשית והיא נמנית על שבעת המינים.

מהתאנים אכלו פרי טרי או מיובש (דבלים, גרוגרות), ממרחים, תבשילים ומאפים. יוצרו משקאות לרבות משקאות אלכוהוליים (בוחא). כאשר חוה ואדם התביישו, עלי התאנה שימשו להם למלבוש ועל פי ספר ישעיהו התאנה שימשה כתרופה למחלות עור קשות.

 

פרי מיוחד שהוא תפרחת.

כמו לכל הפיקוסים גם לתאנה יש פרי הנקרא "פגה".

הפגה היא תפרחת שעשויה ממצעית נושאת פרחים , שהתקערה ונסגרה לכדור שבתוכו כלואים עשרות פרחים זכריים ונקביים. לפגה נשאר פתח קטן, סגור בקשקשים רעופים שנקרא "פי-הפגה".

בחלק מהעצים שנקראים "עצי - זכר" (קפריפיקוס) – הפגות מכילות קרוב לפי הפגה הרבה פרחי זכר, בעוד מעט פרחים נקביים קטנים מאד (בעלי עמוד עלי קצר וחלול) נמצאים בריחוק מפי הפגה.

במרבית העצים הנקראים "עצי נקבה" – הפגות מכילות הרבה יותר פרחים נקביים גדולים (עם עמוד עלי ארוך ולא נבוב).

ההפרייה והסימביוזה עם צרעה זעירה.

ההפריה בטבע נעשית ע"י הצרעה הזעירה (כ2 מ"מ) - בלסטופגה קטנה (blastophaga psenes) שמחזור חייה מתנהל בסימביוזה עם התאנה. _אגב, לכל מין של פיקוס יש טיפוס סימביוטי של צרעה משלו, אשר מפרה את הפגות וגורמת להבשלתן ו...ללכלוך)

 

 

 

 

 

הצרעה נמשכת לצוף הפרחים ולהטיל ביצים בפגות הצעירות. 

זחלי הצרעה מתבגרים במקביל להבשלת הפגה. בתוך הפגה הזכרים מחוסרי-הכנפיים, מפרים את הנקבות המכונפות ומסיימים את חייהם. הנקבות – שיוצאות בדרכן לעופף בחוץ, נושאות על גופן אבקה מפרחי הזכר שסמוכים אל פי-הפגה.

המעופפות הצעירות נמשכות להטיל בפגות חדשות, הן של "עצי נקבה" והן לאלו של "עצי זכר". בגלל המיץ החלבי של התאנה שהוא דוחה חרקים, הן מסוגלות להדחק ולחדור דרך פי הפגה בלבד ולא להטיל דרך הדופן. הצרעות מתאמצות לחדור דרך פי-הפגה. תוך כדי כך נפגעות כנפיהן והן נשארות בדרך כלל עד סוף חייהן בפגה.

רק אצל "עצי- הזכר", יש עמודי עלי נבובים ומתאימים להטלה. בפרחי נקבה שבפגות "נקביות" עמודי העלי ארוכים ומלאים כנ"ל, ואינם מאפשרים לצרעה להטיל, אלא להפרותם בלבד.

בפגה המופרית מתפתחים זרעים פוריים ועם הבשלתה, קליפתה מקבלת צבע אופייני לכל זן.

גם בימי קדם ידעו שפגה נקבית שלא הופרתה, עשוייה להישאר קטנה ולנשור. לפיכך עודדו הפרייה של פגות (קפריקציה) על ידי תליית פגות מבשילות של עצי-זכר (תחובים), שנאספו משטחי בר, בתוך עצי-נקבה "תרבותיים". בכך מקלים על הצרעות המחפשות אפשרות להטלה.

 

השפעת גיזומים וטיפולים על הבשלת תאנים

חומרים אתילניים הנוצרים בפגה מביאים להבשלתה. רק ממש בסוף ההבשלה על העץ חלה הצטברות של סוכרים, לכן הבחלה של פרי בוסר איננה טובה. ההבשלה מתמשכת על העץ ואיננה אירוע חד-פעמי משותף. מתחייב מכך קטיף חוזר ומתמשך (שנקרא "ארייה").

 

הטלת הצרעות, דקירת הדופן (תהליך בליסה), אטימת פי-הפגה בטיפת שמן (או דבש) – מאיצים את הפרשת האתילנים.

עדיין נבדקת השפעת ריסוס חיצוני באתילנים, על אחידות ההבשלה במטע המסחרי.

התאנים מבשילות בדרך כלל, בשניים – שלושה גלים.

כל גל מתמשך מספר שבועות בהתאם לתכונות הזן ותנאי האקלים.


בגל ההבשלה הראשון
– מבשילות ה"בכורות" (בין אפריל ליולי). הבכורות יותר מימיות ומתפתחות על ענפים מהשנה שעברה.


בגל ההבשלה השני והעיקרי
, המכונה "קיץ" (מכאן בא השם לעונת השנה) – מבשיל היבול (בין יולי לספטמבר) שהתפתח בעיקר על ענפים שצמחו באביב האחרון. פגות ה"קיץ" יותר מתוקות וטובות לדבלים. ניתן להגדיל את פירות ה"קיץ" אם מיד אחרי הופעת כ 15 פגות על ענף חדש (בד"כ במאי), קוטמים כ 1 ס"מ מקצה הענף.


בגל השלישי
המכונה "סתווי" – היבול דליל (ועשוי להופיע מספטמבר עד
לדצמבר). הגל מותנה בדרך כלל בהפרייה של הצרעה והוא מופיע על ענפים שגדלו בעונת הקיץ. 

ניתן לעודד צימוח מחודש של ענפים נותני יבול סתווי, על ידי הסרת עד מחצית מהענפים האביביים (בתחילת יוני. הענפים עשויים לגדול מהר לכדי 2.5 מטרים!).

מקובל להקטין ולעצב את עצי התאנה לנוחיות הקוטפים ו/או לאפשרות כיסוי ברשת נגד מזיקים. לכן גוזמים בחורף את ענפי השנה שעברה ומנמיכים את הצמח עד לגובה 50 – 60 ס"מ מפני הקרקע.

אם מגדלים עצים בצורת גביע, קוטרם עשוי להגיע ל4 מטרים (42 -46 עצים לדונם). במטע צפוף בקשירה להדלייה, יהיו עד פי ארבע עצים לדונם (המרחק בין העצים בשורה יהיה 2 מ' ובין השורות 2- 2.5 מ').

 

הזנים של התאנים

ברירה וטיפוח רב שנים יצרו למעשה שלוש קבוצות של זנים תרבותיים. ידועים לפחות 850 זנים שונים ועוד אינספור בני זנים. לעיתים קרובות ניתנים שמות מקבילים וחופפים לאותם הזנים לפי אזורי גידולם. (יש המחלקים תאנים לפי צבע הפרי או צורתו).

 

נבטי התאנה מגלים בתכונותיהם שונות רבה. לכן על-אף נוחיות ההנבטה מקובל ריבוי שנעשה בסוף החורף מייחורים.


קבוצת התאנים שזקוקות להפריית צרעה.
  לכן אצלן פרי צעיר ללא הפרייה – ינשור מהעץ.

הקבוצה ידועה בשם "קבוצת סמירנה" (המוצא במערב תורכיה ומזרח יוון. ממנה התפתחו קבוצת זנים צפון אפריקאית וקבוצת "קלימירנה" בקליפורניה). הפירות הבשלים בעלי גוון סגול כהה, מופיעים בשני גלים.


קבוצת התאנים שאינן זקוקות להפריית צרעה (פרתנוקרפיות).
  הפירות של עץ הנקבה, בצורות וגוונים שונים, מתפתחים גם ללא הפריית צרעות. באם מתקיימת בהן הפרייה הן יותר מתוקות וגדולות.

הזנים הבולטים בקבוצה זו התפתחו מסחרית באמריקה ונקראים "תאנה ברזילאית" או "תאנה קליפורנית".בישראל בורר זן מצטיין "תאנה ארגמנית", עם פרי כהה – משורטט בגוון ארגמני.

זנים נוספים בקבוצה: "הקבוצה המקומית" נכללים בה סבעי (בעל הפסים הכהים), חורטמני (גדול ופחוס), חרובי (שחור), ביאדי (צהוב, קטן).


הקבוצה המעורבת.
בה הבכורות ולעיתים גם הקיץ עשויים להבשיל גם ללא הפרייה (קפריקציה). אך היבול בהמשך ובעיקר הסתווי, מותנה בקפריקציה.

בין הזנים הידועים בשם "קבוצת סן-פדרו" בולטים :– בורסה שחורה (המצטיינת בגודלה), קדוטה (צהבהבה), קאמארון - ביפרה (שחורה מאורכת ושחורה) ובעיקר "הקבוצה הנצרתית"בוסנית") המקומית (פרי ירקרק-צהוב).

מזיקי התאנה

הטיפול האפשרי והבעייתי של כיסוי העץ ברשת נגד החרקים, (מבלי לשכוח במועדים הנכונים להוסיף תחובים (עם בלאסטופגה) ולחזור לכסות שוב ושוב עם הארייה) – מונע הרבה פגעים. 


חיפושיות גזע
, ובעיקר יקרוניות גדולות (למשל בטוצרה), נוברות בגזע או בבסיס הגזע וגורמות לתמותת עצים. ניתן לגלות את המזיקים עם הופעת נסורת סביב בסיס הגזע. נלחמים בזחלים שעולים בגזע, ע"י מריחת פתח המחילה (בקונפידור, קונפידנס, מוספילן וכיוב') ואטימתו. אפשר לשלוף את הזחל עם חוט ברזל דק עם קיפול קרס בקצהו. בטיפול מונע (חלקית) ניתן למרוח את הגזע בתחילת האביב במוספילן ודומיו


זבוב התאנה
(silva adipata ) נמנה על מעט חרקים שאינם נפגעים מהמוהל החלבי. הנקבות מטילות בבכורות הצעירות, לעיתים גם בדופן הפגה וגורמות נזק לפירות של תחילת הקיץ.

נלחמים במזיק ע"י קוטלי חרקים בריסוסים סדירים (מדי 7 – 10 ימים) מתחילת צמיחת הפגות.


צרעת פילוטריפזיס
(philotryesis ficaria ) בעלת צינור הטלה ארוך במיוחד, מטילה דרך הדופן והרימות האגרסיביות שלה מחסלות את הבלאסטופגה ומבטלות קפריקציה.


זבובי פירות וחיפושיות-פרי
עלולים לחדור דרך פי- הפגה שמתחיל להיפתח עם תהליך ההבשלה, ולהשחית את הפרי. המניעה כנ"ל במריחת פי-הפגה, או כיסוי ברשת.